המסע לפוליה ועוד
זהו. הגיע הזמן לחזור, או נכון יותר, להתחיל לחזור. להשלים את הסיבוב. כבר ביקרנו בערי החוף שלאורך מפרץ גרגאנו, כבר היינו בערי הנמל המבוצרות שלחופי הים האדריאטי, בחבל פוליה, דרום מזרח איטליה. כבר חרשנו את מפרצי חצי האי גרגאנו, התרשמנו מן המצוקים הלבנים המעוטרים בחורש ים תיכוני טיפוסי, ואף עלינו מעלה מעלה אל היער היפהפה "פורסטה אומברה". למרות השלג הכבד שכיסה את כבישי היער, הופתענו לנוכח הבהוב קרני השמש בין עלי הזהב של העצים ועוד יותר הופתענו לגלות בקתה בלב היער. מקום נהדר ללגום קפה מעולה ולהצטייד בכמה מטעמים מקומיים שרוקחת בעלת המקום. כבר ביקרנו בעיירות הגבהים מונטה סנט אנג'לו ובערים הלבנות. עברנו את כל הקדושים, ראינו את פסליהם ואת המערות בהן התגלו. נשמנו את ריח הזיתים השחורים הנמסקים בהמוניהם אל רשתות הפרושות מתחת לעצי הזית המפוארים, אדירי הממדים והזמנים, ובוודאי שביקרנו ושוטטנו לנו בין המוני הטרולי, מבנים משונים בעלי גגות מחודדים, תרנים השונים זה מזה ועיטורים על פני הגגות.
העיירה פוליאנו א מארה
הטיול היה אינטרנטי מא' ועד ת'. את המסלול בחנו דרך המלצות האינטרנט. נפגשתי בהמשך עם ידידי, מדריך הטיולים אריה קורן, מומחה לאיטליה, לתדריך מפורט ומעולה ואריה לא חסך המלצות, טיפים מועילים והפגין ידע רב ורצון כנה לעזור.
את הרכב כמו גם את מכשיר הניווט הלווייני הזמנו מחברת "אוטו שי" (הזולה ביותר). אכן, קולה של נערת הלוויין ליווה אותנו תמיד; היא לא חסכה מילים וטרחה להזכיר לנו שוב ושוב לפנות כאן או שם, ולמרות שפה ושם הטעתה אותנו (דרכים ומעגלי תנועה מתעדכנים מהר יותר מאשר תכנת לוויין) סלחנו לה ואיכשהו מצאנו עצמנו (עם קצת שאלות אל המקומיים) תמיד במקום אליו חפצנו להגיע.
שיטת דייג מסורתית לאורך חופי הים האדריאטי
את כל בתי המלון הזמנו דרך האינטרנט. מהיר, זול ונפלא. בכל מקום המתין לנו איש קבלה עם חיוך האומר: "או…סופסוף הגעתם", רוצה לומר, הנה הגיעו האורחים היחידים שלנו לערב זה. כל מלון וכל חדר היו הפתעה בפני עצמה. ניקיון וסדר וגלישה חופשית באינטרנט, ושרות עד תום ואווירה ידידותית ובעיקר, רצון טוב לארח את צמד האורחים המעז, בעונה כזאת (דצמבר 2013) לבקר בפוליה.
פוליה, חבל ארץ נשכח למדי, בוודאי שאיננו "זורם" על מפת התיירות הישראלית כשמדברים על איטליה. החבל משתרע בדרום מזרח איטליה (גב העקב של המגף האיטלקי) מצטיין בכמה סמלים בולטים:
טרולו עתיק בלב השדה
ד. ערי הבארוק המרשימות. בביקוריי הרבים בסיציליה אני מהרהר בבארוק המקסים של נוטו, העיר הדרום מזרחית בסיציליה, שנבנתה מחדש לפני 300 שנה, לאחר חורבנה, כולה על טהרת הבארוק הקלאסי של אותם ימים. ואולם בארוק מרשים, מעוטר ומקושט כמו בפוליה, טרם ראיתי. ובעיקר בעיר לצ'ה שהיא מן היפות באיטליה, וודאי המרשימה בערי פוליה. לצ'ה, המונה 300,000 תושבים היא חגיגת בארוק מתמשכת של כנסיות, ארמונות, כיכרות, קתדראלה מרשימה ושערים עתיקים מעוטרים. הוסיפו לכך את אווירת ערב חג המולד ותקבלו לילות צינה מוארים בשלל תאורות צבעוניות כשברקע נישאות הכנסיות היפות, וקיבלתם תמונה מושלמת. עיר תוססת וצוהלת, בה פארקים וגנים לרוב, ארמונות וגם…איך לא, מצודה עתיקה.
מעיטורי הבארוק של לצ'ה
ואז התחלנו את הדרך חזרה, והפעם, אנו חוצים את חבל בזיליקטה, המחבר בין פוליה לקמפאניה. שוב חוצים מישורים, מטפסים פה ושם על גבעה, גולשים דרך מרחבי שדות, עוצרים משתאים אל מול שפע מחצבות הגיר העתיקות הניבטות בכל פינה, והמרמזות על היעד הבא:
מָטֶרָה (איטלקית Matera)
כ- 60,000 תושבים חיים בעיר הקטנה הזאת הנישאת לגובה של כ- 300 מ' מע"פ הים והניצבת בינות לאותם מחצבות קדם על פניהם חלפנו בדרכנו. נהר איתן מקיף את חלקה העתיק, ומשני צדיו מתגבהות גבעות סלע גיר קשה, עטורות במערות קדומות.
נערת הלוויין היתלה בנו הפעם. פשוט לא מצאה את הכיכר המצוינת בכתובת המלון. אז עצרנו ושאלנו וכולם, מנומסים, ששים לעזור. וכשגלשנו עם הרכב לאורך הסמטה העתיקה אל ככר המלון שלנו, נדהמנו למצוא עצמנו בלב הסאסי.
אדם חביב קיבל את פנינו בכיכר עצמה, לא מבין את התלהבות הצילומים שפקדה אותנו טרם פריקת המזוודות ומצביע על מקום חנייה אפשרי. "סנסו פאגה" – ללא תשלום, הוא אומר, ומיד מזכיר לנו כי הוא מציע למכירה ספרון אודות הסאסי ומטרה בכלל.
אז הגענו למלון, שבעצמו חבוי בלב מערות עתיקות שהוכשרו שאורח מקסים למגורי תיירים, הפקדנו את המזוודות ותוך ניצול שעות האור האחרונות מיהרנו אל הסאסי.
מהלכים ותוהים היינו, מתבוננים ומשתאים, מצלמים ומזהים, ולפתע נקרה לפנינו הלך. לפי התעודה התלויה על צווארו הבנתי כי מדובר במדריך מקומי התר אחר עבודה. וככה הכרנו את ליבורניו, שם נדיר במחוזות איטליה. לובש מעיל כחול, מאוהב בעירו ובעבודתו ומציע לנו בהתלהבות את סמטאותיה וסיפוריה.
הוא עצמו נולד במטארה, בחלקה העליון אך הוא זוכר היטב את סבתו שהתגוררה בסאסי, בכוך קטן שהיום מהווה פאב מקומי. בכל פעם שהיה יורד לשחק עם חבריו, היה חולף על ביתה וצועק לה "צ'או סבתא'לה". אבל ימים אלו חלפו ועד שנת 1960 פונו אחרוני הדיירים והסאסי הפכה לעיר רפאים מרוקנת. חללי המערות ברובם, ניבטים אילך כעיני גולגולות מרוקנות מכל תוכן. פה ושם מיתמר גג רעפים בנוי, פה גדר אבן, כאן צריח כנסיה, כאן גומחת קודש עתיקה הידועה רק לליבורניו, והנה גם גן מטופח. וזה אומר שחיים חוזרים לאיטם אל הסאסי. ואכן, בעירייה מתקיימת מגמה ברוכה של חזרה אל הסאסי ואולם לא למגורים אלא לצורך תיירות. מותרת הקמתו של מלון, פאב, מסעדה, אטרקציה כזאת או אחרת, צימרים וכדומה, בהשקעה פרטית שתקוזז בוויתור מתשלום מסי עירייה. הכל בכפוף למהנדס העיר, הכל בכפוף לתכנית מתאר אשר תהלום את מבני הסאסי הקדומים.
שני עמקי סאסי קיימים במטארה, ושניהם יחדיו חובקים את הגבעה העליונה עליה הוקמה העיר המודרנית. סאסו קוואוזו (Caveoso) בדרום וסאסו בריסאנו (Barisano) בצפון – וביניהם שוכנת גבעת "צ'יוויטה" (Civita) שממנה החלה התפתחותה של מטרה כיישוב עירוני.
ליבורניו מוביל אותנו במעלה גרם מדרגות תלול ומציין כי כאן צולם (2004) הקטע בסרטו של מל גבסון, "הפסיון של ישו", לאורך דרך הייסורים. ואכן, הסאסי ומערותיה, שביליה ומבני האבן שנוספו בה מהווים תפאורה מושלמת וכמעט בלתי מופרעת לצילום סרטים בעלי גוון מקראי. בארבעה סרטים שונים כיכבה ירושלים בין סמטאות הסאסי, וזה של מל גיבסון היה האלים, רווי הדמים ומעורר המחלוקת ביותר שצולם כאן.
ליבורניו מצביע אל עברו השני של הנהר, שם נמצאות מערות טבעיות נוספות, וטוען כי בעת צילומי הסרט ראה מרחוק, בעודו משקיף אל הגבעה שמנגד, אש גדולה יורדת משמים, צלב גדול מורם ועליו הצלוב. משפשף את עיניו שאל עצמו ליבורניו האם חלום או חזון הוא לפניו, ואז גם נפתחו ארובות השמים ורעמים רעמו וגשם זלעפות ניתך. מסתבר כי היה זה קטע הצילום העוסק בצליבתו של ישו על גבעת הגולגולתא, וכי למזלו של מל גיבסון, "קושטה" התפאורה באורח טבעי בהתקדרות השמים ובמטחי גשם.
את חלקו השני של הסיור, עם דמדומי הערב, ערכנו ללא ליבורניו. טרם נפרדנו הספיק ללחוש לנו סוד. בעת פיתוח אחד הבתים בסאסי, גילה במו עיניו חריטה של מנורה על גבי קיר קדום. עובדי השיפוץ לא נעתרו לבקשתו וטייחו את המנורה, מה שאומר, לפי ליבורניו, כי גם קהילה יהודית חייתה כאן בעת העתיקה. לך תדע…
אם כן הסאסי במטארה, הוא אזור חושף ומסתיר סודות, חלום בלתי אפשרי של עיר מערות חצובה ובנויה, סיפוריהן של קהילות שנמלטו לכאן בעתות מצוק ומצאו כאן את השקט, השלווה והביטחון היחסי לו נזקקו, ממש כמו בין זרועותיה של האם הגדולה, מטארה.
עוד הספקנו להציץ במוזיאון המשחזר מערת מגורים מן העת ההיא, לדלג על מעט מכשולים בדרכנו חזרה אל המלון ולהשתאות עד בלי די עם רדת ערב, משלל האורות שנגהו על העיר הקסומה הזאת, הן בחלקה העליון והן באזורי הקדם שבה, בסאסי.