שער ברנדנבורג
אחד משלושת השערים הניצבים בגאון מסביב לגרעין העתיק של העיר. שער ברנדנבורג, הנראה כמו שער ניצחון רומי, הושלם ב- 1770, והוא נמצא בצידו המערבי של המדרחוב המפורסם ברנדנבורגר. השער מוקדש למדינת ברנדנבורג שפוטסדאם היא בירתה. על חזית השער ניתן לראות תבליטים של סמלי משפחות אצולה, וכן דמויות מיתולוגיות כגון מרס, אל המלחמה, והרקולס, הגיבור המיתולוגי.
ממערב לשער יש מגרש חניה נוח ממנו ניתן לצאת לביקור ברחוב הראשי. אפשר גם ללכת מערבה אל פארק סנסוסי ולהציץ בארמונות המלוכה.
שער "נאוונר"
אחד משלושת השערים בעיר. שער נואוונר הוא דוגמא יפה לבניה בסגנון ניאו גותי, ונחשב לאחד המוקדמים בסגנונו בגרמניה. השער, ממנו ניתן לעבור לחלקה הצפוני של העיר, אל בית העירייה הנאה ואל הפארק השוויצרי, הוקם ב- 1733 אם כי מגדליו המעוטרים נוספו 20 שנה מאוחר יותר.
בבסיס השער יש מבנה ובו תצוגה קטנה של צילומים מעברה של פוטסדאם. ממנו ניתן גם לעלות לאחד המגדלים, לתצפית אל הרחובות המשתרעים הלאה.
דרומית לשער, במרחב העיר העתיקה משתרע הרובע ההולנדי.
מדרחוב ברנדנבורגר
מדרחוב המוביל ממערב מזרחה, לאורך כ- 800 מטרים. זהו רחובה הראשי של העיר העתיקה, ומקום בו ניתן לבלות שעות מבלי להתעייף. קצהו האחד – שער ברנדבורגר, והשני, המזרחי הוא כנסיית פטר ופול הקתולית, המזדקרת בצורתה הניאו-גותית.
מעבר לשכיות חמדה אדריכליות הנמצאות לאורך הרחוב ובין סמטאותיו, יש כאן עשרות רבות של חנויות ובוטיקים, בית כלבו מפואר וחנויות ספרים מתוקשרות וגם חצרות נחבאות בהן שפע חנויות. כמו כן, יש כאן מסעדות עממיות לרוב, וכן בתי קפה מעוצבים. המקום הומה אדם, בעיקר בסופי שבוע, וגם בימי א' חלק ניכר מן החנויות פתוח, כמו המסעדות.
הרובע ההולנדי
רובע מגורים שלם ויפהפה המשתרע בפינה הצפון-מזרחית של העיר העתיקה. הרובע הוקם ע"י ארכיטקט ושמו בואומאן, אשר טרח בעיצובו עבור מאות מהגרים הולנדים שהיגעו לפוטסדאם במחצית הראשונה של המאה ה- 18. המתיישבים החדשים, אשר בהמשך תרמו רבות לכלכלת העיר ולמבנה החברתי שלה, העדיפו להתגורר בבתים המזכירים להם את מכורתם, והתוצאה, רובע בן ארבעה רחובות צולבים שבתיו האדומים צעוטרים בחזיתות גמלון יפהפיות, ממש הולנד קטנה.
הרובע משמש כיום, מלבד למגורים, גם למרכז תוסס של גלריות, בוטיקים, בתי קפה רומנטיים ומרכז קטן לחגיגות ותהלוכות עונתיות.
כנסיית ניקולאס הקדוש
כנסייה מרהיבה הניצבת בחלקה הדרומי של העיר העתיקה, בלב ה"אלטמארקט" (כיכר השוק הישנה). הכנסייה הלותראנית הוקמה בשנים 1830 – 1837, בעיצובות המדוייק של קארל פרידריך שינקל, גדול אדריכלי ברלין בעת ההיא, ומי שהקים כמה ממבניה היפים ביותר. הכיפה הושלמה ב- 1849. הכנסייה מזכירה מאוד את קתדראלת סנט פול בלונדון, וכיפתה המתנוססת למרחקים, היא כמו ציון דרך למי שמנווט דרכו למרכז. באיזור ה"אלטמארקט" נמצא גם בית העירייה הישן, בעל כיפה חרוטית ובראשה פסל מוזהב. בסמוך נמצא מבנה מפואר שהוקם ע"י המלך "החייל", פרידריך ה- 1, לחינוך יתומים שאבותיהם נפלו במלחמות המלך.
הארמון החדש – Di Neues Palais
ארון מרהיב ביופיו המשתרע בצידו המזרחי של פארק סנסוסי. הארמון, בן 400 חדרים הוקםבשנים 1763 – 1763, מיד עם תום מלחמות "שבע השנים", שנכפו על פרידריך הגדול מצד מעצמות אירופה. הקמתו נועדה לשדר "עניינים כרגיל" ופארו בהחלט ממחיש זאת.
חזית הארמון, אשר תוכנן ע"י קנובלסדורף, האדריכל האהוב על המלך, משתרעת לאורך 200 מטרים. לארמון אגף מרכזי, נוסף לשני אגפי מגורים משני הצדדים. מול הארמון נציבים שני ארמונות דומים אףך קטנים, אשר שמשו גורי צוות האחזקה של הארמון (כ- 2500 איש).
בתוך הארמון יש שפע של שכיות חמדה, פסלים וציורים, וכן אולמות שונים כגון אולם מראות ואולם גרוטות מעוטר במיליוני צדפים.
אולם הגרוטות
אחד מאולמות הפאר של הארמון החדש, הניצב בקומה השנייה של החלק המרכזי של הארמון. האולם מעוצב כמתחם ענק בו משובצים מיליוני צדפים, בלעי חיים ימיים שיובשו או פוחלצו ועיטרים שונים הלקוחים מעולם הים והמים.
במקור, נבנו אולמות כאלו מתחת לאדמה, בקומות התת קרקעיות של הארמונות ("גרוטה – מערה). הם נועדו לשעשועי אנשי החברה הגבוהה. באולמות אלו נהגו להסתתר, לצוד אחד את השני (בעיקר גברים את הנשים), לרוק ולהתהולל, אחרי ארוחה טובה. נהוג היה לעצב אותם בסגנון תת קרקרי של נטיפי סלע, מים וצדפים. מכאן הגיע המונח "גרוטסקי" שמשמעו, התנהגות מוזרה הלקוחה מהעולם הדימיוני של אצילי הגרוטות.
פארק סנסוסי
פארק ענק המשתרע ע"פ שטח של כ- 400 דונם, ואשר הוקם מסביב לארמונותיו של המלך פרידריך הגדול. הפארק עוצב על פי תפיסת תכנון גנים מעורבת. בחזית ארמון סנסוסי משתרע גן מעוצב בסגנון צרפתי סימטרי, במרכזו מזרקה גדולה ובריכת דגי זהב, ומסביבו פסלים המתארים את עולם המיתולוגיה. ערוגות פרחים סימטריות יותרות את הסגהנון הצרפתי. מסביב לגן הצרפתי משתרע הפאראק עצמו שתוכנן בסגנון הגנים האנגליים, דהיינו, שילוב של עצים ושיחים הנטועים באורח ספוראדי, מסביבן זורם פלג. הפארק פתוח לקהל הרחב וניתן לראות בו רוכבי אופניים, רצים ותיירים גם יחד. לאורך הפארק ניצבים כמה מבנים שהוקמו במרוצת השנים כפביליונים לאירוח אורחי המלך.
ארמון סנסוסי – Schloss Sanssouci
ארמונו של המלך פרידריך הגדול, אשר הושלם ב- 1748 כארמון הקיץ והמנוחה של המלך. שמו, "סנסוסי" (ללא דאגה) מרמז על תכליתו. הארמון עוצב בסגנון רוקוקו כבד, הידוע גם בכינויו "רוקוקו פרידריכאיני". האדרכיל, קנובלסדורף, ידידו הטוב של המלך, איים לא פעם להתפטר בשל שינויים שהמלך דרש, חדשות לבקרים בבנייה. חזית הארמון ניבטת אל יער סנסוסי, ובו שפע רפליקות רומיות (הנובעת מהערצת המלך לרומים) ואילו חלקו האחרוי, המעוגל, פונה אל הפארק הנאה והמזרקה. למרגלות הארמון שבע טראסות בהן ניטעו גפנים ותאנים.
מעליהן, בפינה המזרחית נמצא קברו של המלך ושל…11 כלביו האהובים. מן הסתם, גם המלך העדיף כלבים חברים, על פני חברים שהם כלבים…
בית התה הסיני
אחד הפביליונים הפזורים במערב פארק סנסוסי. הבית המפואר הושלם ב- 1757 ותוכנן ע"י בוארינג, אדריכל מוכשר המומחה בעיצוב מבני תרבויות זרות. בראש המבנה, המזכיר פגודה סינית, יש כיפה הנראית כתוף מעוגל ובראשה פסל מוזהב. קירות המבנה והכיפה מעוטרים בקישוטי רוקוקו מוזהבים המזכירים אלמנטים מעולם המוסיקה ועולם הצומח. לבית ארבע חזיתות בולטות בהן שובצו פסלים מצפוים זהב, המתארים את עולם המוסיקה הסיני וכן המוסיקה בכלל (המלך היה ידוע כאוהב מוסיקה, כנגן וכמלחין מוכשר). חלקו הפנימי מעוטר אף הוא בפרסקות מרהיבות המתארות עופות וצמחים מסין. הבית שימש, מן הסתם, לאירוח שתיית תה לאצילים ולאורחי המלך, שנהג אף הוא להתבודד כאן ולנגן בחליליו.
גשר גליניקר
גשר מתכתי הנמתח מעל החיבור הצר במערכת אגמי המים של פוטסדאם. מן הגשר ניבטים שני צידי האגם ובעיקר צידו המזרחי ממנו בו ניתן לראות את טירת בבלסברג, טירה מלכותית ששימשה את קיסרי גרמניה המאוחרים.
הגשר התפרסם גם בשמו "גשר המרגלים" שכן ממנו נהגו מעצמות העימות להחליף מרגלים שנפלו בשבי. הגשר ניצב על אחת משלוש דרכים שהיוו חיבור יבשתי בין מערב ברלין, דרך מזרח גרמניה, למערב גרמניה. מטה חשוב של משטרת המזרח, "השטאזי", נמצא בפוטסדאם, מרבית האסירים הוחזקו במרתפיו ומכאן הביאו אותם להחלפה (לדוגמא" נתן שצ'רנסקי).