סנט פטרבורג

סנט פטרבורג

נהר הנייבה

מימת המים המתוקים "לאדוגה", נובע הנהר וזורם לאורך 74 ק"מ, בואכה הים הבלטי. הנהר היה לציר עיקרי מסביבו הוקמה העיר. לראשונה נהדפו באזור השבדים ע"י הנסיך אלכסנדר מנובוגרוד, אשר זכה להיקרא ב- 1240 אלכסנדר נייבסקי.

הנהר היה לנתיב תחבורה חשוב לציי רוסיה לדורותיהם, ונמלה העיקרי לים הבלטי נמצא אף הוא לארכו. כיום ניתן לשוט לאורך הנהר, לעבור מתחת לגשרים המתרוממים הפרושים מעליו וליהנות משפע המבנים והארמונות המספרים את תולדותיה של העיר. חוויה ייחודית מזומנת לצופים באירוע הרמת גשרי הנהר, המתרחש מידי לילה בשעה 01:25. עם הרמת הגשרים מתאפשר מעבר אניות גדולות מהמעגנים אל הנהר וממנו לים.

שדרת נייבסקי פרוספקט

השדרה הראשית של העיר, הנמתחת לאורך כ- 5 ק"מ ממנזר אלכסנדר נייבסקי, בצפון, בואכה ארמון מפקדת הצי על גדות הנייבה. לאורך השדרה עשרות מבני ציבור, מבני מידות, ארמונות אנשי אצולה לשעבר, וכן שפע של מקומות בילוי, מסעדות, תאטראות, חנויות ובארים.

מנזר אלכסנדר נייבסקי

מנזר מרשים המשתרע על תעלת מים, שהוקם בראשית המאה ה- 18 בהוראת פטר הגדול. בכנסייתו הראשית טמונות עצמותיו של אלכסנדר נייבסקי, הנסיך המנצח שהיה למגן העיר.
ברחבי המנזר חצרות נאות וכן פניות התבודדות, לצד מגורי הנזירים.

בחצרו נמצא בית העלמין "טיחבין" למפורסמים למיניהם כגון אלכסנדר סובורוב, גנרל מן המאה ה- 18 שלעולם לא הובס בקרב, מוסורגסקי, מחייה המוסיקה הרוסית הלאומית, צ'ייקובסקי, דוסטוייבסקי ועוד.

ככר האמנויות

סמוך לצידה הצפוני של שדרת נייבסקי מסתתרת ככר במרכזה מיתמר פסלו של אלכסנדר פושקין, גדול משוררי רוסיה. הכיכר מוקפת מתחמי ציבור כגון מוזיאון התאטרון, המוזיאון הרוסי הממלכתי, לצד חנויות מזכרות נאות.

ארמון החורף – מוזיאון ההרמיטאז'

מהבולטים בארמונות העיר ומהחשובים במוזיאוני העולם. מעון החורף של הצארים הרוסים בשנים 1732-1917. עיקר בנייתו התנהלה המאה ה- 18, אך אגפים נוספו לו בהוראת צארים.

בארמון, מעל 1000 חדרים, 17 גרמי מדרגות מהודרים, גנים תלויים ופארו היה מהמניעים הבולטים לתסיסת העם נגד שלטון הצארים.

בארמון נמצא המוזיאון "הרמיטאז'" בו מוצגים מעל 3 מיליון פריטים שונים. אוספי אמנות מכל התקופות, קריסטלים, שטיחים וגובלנים, פסלים וכלי חרסינה. אלו מוצגים לצד אוספים מרשימים מתקופת יוון ורומי, ממצאים מצריים ועוד.

בלב כיכר הארמון ניצב עמוד אלכסנדר ובראשו פשל המלאך גבריאל. רחבת הכיכר שמשה למצעדים צבאיים כמו גם להתקוממויות, ובשטחה אירע "יום א' העקוב מדם" במהלכו, ב- 9 בינואר 1905, הפגינו עשרות אלפי אזרחים נגד מדיניות הצאר ניקולאי השני. במהלך דיכוי ההפגה נורו למוות כ- 1000 אזרחים.

כנסיית "הדם השפוך"

מהמרשימות בכנסיות רוסיה ואחד הסמלים הבולטים של סנט פטרבורג. הכנסייה הוקמה במקום בו נרצח הצאר אלכסנדר השני (1881), ונחנכה ב- 1906. סגנון הבנייה שלה רמז על "הקשחת הקו" שנקט יורשו ובנו, אלכסנדר ה- 3, בעקות רצח אביו. סוג של חזרה בתשובה ונסיגה מן התרבות המערבית ש"לקתה" בה היער, למקורות הרוסיים הקשוחים יותר של השלטון.

הכנסייה, הממוקמת לצד תעלת גריבויידוב, אוצרת בחובה שלל תמשיחי קיר מרהיבים אשר ניזוקו בתקופה הקומוניסטית אך שוקמו במהלך שנות התשעים. במקום בו נרצח הצאר ניצב מעין מזבח מוקף אבנים.

קתדראלת אייזיק הקדוש

מהיפים במבני התפילה באירופה. קתדרלה הנושאת את שמו של אייזיק הקדוש, מפטרוני העיר, ואשר בנייתה ארכה 40 שנה. ידועה גם בשמה, "קתדראלת שלושת הצארים" על שם בוניה (אלכסנדר ה- 1, ניקולאי ה- 1, אלכסנדר ה-2). האדריכל הצרפתי מונפרן הקים כאן היכל שהוא שירת הלל לתרבות המערב, אליה פזלה העיר מאז ימי הצאר פטר ה-1. גובה הכיפה כ- 100 מ' והיא מצופה בעשרות ק"ג של עלי זהב. ארבע חזיתות הכנסייה מוקפות בעמודי גרניט אדירים שנחצבו במיוחד בפינלנד הסמוכה, והובאו הלום ברכבת מיוחדת. לראשונה הוקמו העמודים ולתוכם, נבנתה הכנסייה. עיטורי הפנים של הכנסייה עוצרי-נשימה. עמודי שיש ומלכיט, פסיפסים ותמשיחי קיר ייחודיים וכן איקונוסטזיס נדיר ביופיו.
בתקופת המצור על לנינגרד כוסתה הכנסייה וכיפתה נמשכה בזפת. מסביבה הוצב מערך תותחי נ"מ מסיבי. למרות זאת נפגעה ברסיסים שסימניהם ניכרים עד היום.

פרש הברונזה

על גבי אבן הברונזה הגדולה ביותר בעולם (כ- 1,600 טונות משקלה), ניצב פסלו של הצאר פטר הגדול, הרוכב על סוסו ורומס בפרסות הסוס את אויביו (נראים כנחשים). בפסל, העשוי ארד, נראה הצאר מביט קדימה, משתלח אל מול הקשיים שהיו מנת חלקו בביסוס האימפריה הרוסית ובבניית העיר. הפסל נחנך ב- 1782, בהוראתה של יקתרינה הגדולה, לאחר כ- 10 שנות פיסול, שהיו מלוות בלבטים ובמחלוקות. על גבי האבן טרחה הצארינה לקבוע את הכתובת: "לפטר הראשון מיקתרינה השנייה". הפסל הניצב בלב כיכר הסנט שימש השראה לכתיבת הפואמה המפורסמת של פושקין, "פרש הברונזה". בכיכר עצמה אירעה "התקוממות הדקמבריסטים" המפורסמת, במהלכה ניסו קצינים רוסים לחולל מהפכה נגד שלטון הצאר הצעיר ניקולאי הראשון (14 בדצמבר 1925). ההפיכה דוכאה ביד ברזל, אך נרשמה כחלוצת ההתקוממויות נגד חצר הצארים ברוסיה.

אי הארנבות

אי קטן הנמצא בלב נהר נייבה, בואכה הים הבלטי. על גבי האי, ששרץ ארנבות (שניצודו ע"י חייליו של פטר ה- 1), הוקמה ב- 1703 מצודת פטר-פבלובסקייה, שנועדה להגן מפני פלישה שבדית אפשרית אל הנהר. לימים, בניית המצודה תהא אבן הפינה להקמת העיר. המצודה, אשר מאז הקמתה לא נזקקו לה שוב כדי להגן על הנהר, הייתה לבית כלא גדול וידוע לשמצה בו נאסרו ואף עונו למוות מספר ידוענים. בשטח המצודה נמצאת המטבעה ההיסטורית של רוסיה, כמו גם קתדראלת פטר-פבלובסקייה, מן המאה ה- 18, בה קבורים הצארים לבית רומאנוב (מימי פטר ה-1) ובני משפחותיהם.

בית הכנסת "קוראל"

בית הכנסת הראשי של קהילת יהודי סנט פטרבורג, המונה כ- 90,000 יהודים. נחשב למפואר ביותר וניצב גאה על תילו, מאז נחנך בשלהי המאה ה- 19. תורמיו העיקריים היו מעשירי יהודי העיר בעת ההיא, ובהם פוליאקוב וגינצבורג, שהיו מקורבים לחצר הצארים ואף קיבלו זיכיונות לניהול מסילות ברזל ועסקים רבים נוספים. בתקופה הקומוניסטית ניצב הבית הכנסת מבויש, ויהודי לנינגרד נאלצו להדיר רגליהם ממנו מחשש השלטונות. לפני מספר שנים שופץ בעזרתה הנדיבה של משפחת ספרא היהודית והיה למוקד עלייה לרגל. תפילות החגים כמו גם אירועים יהודיים אחרים נערכים בסביבתו, בה נמצא גם מרכז חב"ד, בית תמחוי ומרכז קהילתי.

פטרהוף – פטרודבורץ

ארמון הקיץ של פטר הגדול. הארמון, אשר תוכנן בזמנו של הצאר פטר ה-1, הפך במהרה לאחת משכיות החמדה של העיר. הצארים הבאים אחרי פטר שקדו בהרחבתו ובתפארתו. מסביב לארמון גן מרשים טובל ביער, בגופי מים ובמזרקות יפיפיות. אל הארמון מובילה תעלה אשר נועדה בזמנו לשיט סירתו של הצאר, ממפרץ פינלנד בים הבלטי אל הארמון עצמו. במהלך מלה"ע 2 נכבש הארמון ע"י הנאצרים וחרב לחלוטין (בין היתר, בהפצצות רוסיות). חלק מאוצרותיו (אלו שלא נקברו או נלקחו ע"י הרוסים מבעוד מועד) נבזז ע"י הגרמנים. כיום משמש הארמון מוזיאון מרשים וגניו, פינת חמד למאות אלפי מטילים הנוהרים אליו מרחבי העיר ומהעולם.

סנט פטרבורג

על צאר ענק ועל עירו היפה, סנט פטרבורג

בחודש יוני 2004 הופיע פול מקארתני, ההוא מן "החיפושיות" בפני קהל של כ– 200,000 נפש ברחבת כיכר הארמון בסנט פטרבורג היפה. הקהל היה משולהב, הנוער התמוגג ואלפים רבים התנועעו בקצב המוסיקה כמוכי אקסטזת התרבות המערבית אשר כה רבות כמהו אליה.

כשבועיים לאחר מכן הובלתי את קבוצת המטיילים שלי אל אותה רחבה, אל כיכר הארמון המהוללת ואל אותו ארמון ממש. כיום נמצא בארמון המרהיב הזה אגף גדול ומרשים של מוזיאון ההרמיטאז' המפורסם, המציג לפני הקהל אוסף נדיר ויקר ערך של יצירות אמנות שלא תסולאנה בפז.

למעלה מ– 3 מיליון ציורים, פסלים, פריטי אמנות, כלי כסף וזהב ושאר מיני חמדות היקום מרוכזים במוזיאון האדיר הזה. אומרים כי אם תרצה להקדיש ולו רק דקה אחת אל מול כל יצירה, תצטרך לבלות מעל 6 שנים בשיטוט במסדרונות האינסופיים של הארמון המדהים הזה, אשר במשך מאות שנים היה מוקד של שלטונם של הצארים והצארינות, של תככים, של מסיבות חשק, אהבהבי חצר ומה לא.

רוסיה, מדינת ענק המשתרעת על פני שטח של 17 מיליון קמ"ר, ואשר מספר תושביה עולה על 148 מיליון היא מעצמה אשר הוכיחה עצמה מספר פעמים בהיסטוריה, ומדינה אשר ברשותה פוטנציאל אדיר. בשטחה נמצאים מעל 20% ממרבצי המחצבים החשובים בעולם, תושביה משכילים ואדמותיה פוריות.
ואולם הזעזועים הקשים שפקדו את רוסיה במרוצת מאה השנים האחרונות, ואשר החלו כאן, בארמון ובכיכר הארמון, הותירו את המדינה המיוחדת הזאת מעט מאחור, במצב של נחשלות ובמאבק בלתי נלאה של פרנסיה להשגת מעמד מוכר בעולם המערבי, ממש כפי שעשה זאת 300 שנה קודם לכן הצאר פיוטר הגדול, כאשר הקים כאן את עירו המרהיבה סנט פטרבורג (ובפי הרוסים – סנקט פטרסבורג).

כאן, בכיכר העצומה הזאת נורו היריות הראשונות של צבא הצאר בינואר 1905, אל מול המון רעב ומושפל המוחה על עוניו ועל מדיניות הדיכוי שנהגו בו הצאר ואציליו, ואלו היו גם ניצני המהפכה שלא איחרה לבוא. מלה"ע ה– 1 חיסלה משאבים נוספים רבים מן האוצר הרוסי ופגעה קשות בפרולטריון.

אל הארמון נורה באוקטובר 1917 פגז יחיד מאוניית המלחמה הרוסית "אורורה" אשר שרדה את תבוסת רוסיה במלחמתה ביפן , פגז אשר סימן את המפנה בשלטון. הממשלה הזמנית אשר החליפה את הצאר המתפטר סולקה והשלטון נפל לידי הבולשביקים שכוננו בסנט פטרבורג את ראשית המשטר הקומוניסטי. את שמה הם החליפו ללנינגרד.

מאז נפילת השלטון הקומוניסטי שבו תושבי העיר לכנות אותה בשמה המקורי ויפה, סנט פטרבורג, והחלו מלקקים את פצעי העבר, שנים של חושך, רדיפות ומסך כבד של ברזל.

אכן יפה היא סנט פטרבורג. רחובותיה רחבים וארוכים, חזיתות הבתים בשדרות צבועות באופן מוקפד וניכר היה כי יד אומן עשתה כל מאמץ על מנת לשוות לבתי העיר חזות מלבבת ומאירת פנים לקראת מאות אלפי התיירים אשר פקדו את העיר במהלך שנת 2003,כאשר ציינו פרנסיה 300 שנה להיווסדה.

הכול יפה, הכול בוהק והכול…כלפי חוץ. משנכנסתי אל חצר רחבה שמאחורי החזית הציורית והיפה, הייתה ההזנחה שורה בכל. קירות מטים לנפול, צנרת גלויה ורקובה וגן שבעבר היה בוודאי מרהיב ואילו כיום הוא זקוק לטיפוח דחוף.
ובכן, זוהי בוודאי מורשתו של פוטיומקין, אחד המצביאים והפוליטיקאים הגדולים בזמנה של יקטרינה הגדולה (שנות ה– 70 של המאה ה– 18). משביקשה הצארינה לשוט לאורך נהר הוולגה ולתור את הכפרים השוכנים לצידו, הקדים פוטיומקין הנלהב (אשר היה גם אחד ממאהביה הרבים של הצארינה) תרופה למכה, ציווה ליפות ולשפץ במהירות את חזיתות הכפרים לקראת ביקור השליטה ובטיח בכך את התרשמותה החיובית (ואגב כך הנחיל לז'רגון העולמי את המושג "כפרי פוטיומקין" שמשמעו – עטיפה יפה למוצר פגום). כך גם נהגו פרנסי העיר לקראת חגיגות שנת 2003, כנראה בשל תקציב דל במיוחד.

המשכתי עם חברי קבוצת המטיילים שלי אל כיכר הסנאט היפה, מקום בו ניצב פסלו של פיוטר הגדול "פרש הארד" (מכונה כך על שם הפואמה המפורסמת של פושקין).
ניצבנו משתאים מול דמותו של הצאר הגדול הזה (תרתי שמע, גובהו במציאות היה מעל 2 מטרים), אשר בעוז רוחו, במנהיגותו ובתושייתו, הצעיד את רוסיה למעמד אימפריה, אך יותר מכך, בשל העובדה שהושפע מתרבות המערב החליט על בניית העיר ממש יש מאין.

בכיכר זו פרצה לראשונה מרידת הדקמבריסטים, קצינים צעירים בצבא הצאר אלכסנדר הראשון, אשר מחו נגד הצאר הצעיר והעולה, יורשו, ניקולאי הראשון, על עוולות השלטון וניסו ולברוא משטר חדש. המרידה דוכאה באכזריות רבה ואולם זכתה להיכנס אל כרונולוגיית המהפכות והמרידות הרוסיות אשר הביאו בסופו של דבר למהפכת אוקטובר המפורסמת, המהפכה הבולשביקית.

ב– 1701 פרצה מלחמת הצפון בין רוסיה לשבדיה על שליטה במאחזים אסטרטגיים בים הבלטי. 20 שנה של לחימה מתמשכת, במהלכה היו עליות ומורדות הביאו לנסיגת השבדים מרוב המבצרים לאורך מפרצי הים. על אדמת אחד מן המבצרים הללו החליט פיוטר ה– 1 (הגדול) להקים את עירו היפה, אשר תהא חלון אל אירופה המערבית.

הצאר אנין הטעם, אשר בחל בארכיטקטורה ובתרבות הרוסים הנהוגים במוסקבה, הזמין אליו את טובי הארכיטקטים, הבנאים והאמנים ממערב אירופה, ואלו תחת ניצוחו והשגחתו, שקדו לילות כימים בבנייתה של העיר החדשה. עשרות אלפי עובדי כפייה, שבויי מלחמה שבדים ואיכרים פשוטים מן המרחב הרוסי הועבדו בבניית העיר. מנת חלקם הייתה עבודת פרך, מחלות ורעב, ובלילות נפלו קורבן למלתעות הזאבים אשר חיו ביערות שסביב מתחם הבנייה החדש. יתרה מכך. את אציליו חייב פיוטר להעתיק את מגוריהם לכאן ולבנות את בתיהם על פי טעמו ודרישותיו של הצאר, כמובן על חשבונם.

ב– 1725 כבר התגוררו בסנט פטרבורג, הקרויה על שמו של פטרוס הקדוש, פטרון העיר, כ– 40,000 תושבים. השאר כבר היסטוריה.
כמעט בכל מה שנגע הצאר, הפך לנכס צאן ברזל בארכיטקטורה המקומית וכל צאר וצארינה מצאו לנכון להאדיר ולרומם את שמם בבניית ארמונות והיכלות מפוארים יותר בעיר ובסביבתה. מכולם הגדילה לעשות הצארינה יקטרינה הגדולה, אשר שלטה ברוסיה ביד רמה, בכישרון רב, תוך צבירת אוצרות אמנות ובניית ארמונות, כיכרות ומעוזי אצולה רבים ברחבי העיר.

מספר ימים לאחר מכן, כתום ימים ארוכים שבהם סיירנו וראינו את הארמונות והרחובות המרשימים, תעלות המים הסובבות את העיר ואת תושביה המתעוררים למציאות חדשה; לאחר לילות לבנים בהם צפינו במופעי הבאלט והפולקלור וטעמנו מן הקוויאר המשובח והשמפניה והוודקה הצוננות, מצאתי עצמי יושב בקרון הרכבת המהודר אשר הובילה אותנו להלסינקי, בירת פינלנד. והייתי כחולם ומהרהר, ביני לבין עצמי.

על צאר אחד ענק ושאפתן אשר בנה עיר בכוח רצונו ומנהיגותו. על עיר מדהימה אשר ב– 300 השנה האחרונות הייתה לאחת מבירות אירופה המשגשגות ביותר, החשובות ביותר ואשר בין ארמונותיה נאספו במשך אותן שנים מיטב מיצירות האמנות של העולם המערבי.

עיר אשר בהיכליה רחשו תככים ואהבות אסורות, עיר שכמה ממנהיגיה נרצחו כדי לאפשר לטובים יותר לעלות במקומם לשלטון. בירה שצאריה הפכו אותה לאבן שואבת לגדולי הסופרים, המשוררים, הארכיטקטים, המוסיקאים והציירים בעולם של ימי הבארוק, הרוקוקו והניאו–קלאסיקה.

עיר בה פרצו כמעט כל מהפכות רוסיה החל מלפני מאה וחמישים שנה ועד לימינו אנו, מהפיכות אשר הותירו את חותמן העמוק על העולם כולו. עיר עצובה ויפה, מרתקת ותרבותית, בירה אשר תהפוך בוודאי לאחת מערי הבירה החשובות ביותר של אירופה המתחדשת, במאה ה– 21 .

מאז שהתוודעתי אל עולם הטיולים והתיירות, אינני חדל מללמוד, לחקור, לכתוב ולצלם, וגם להדריך. נופים עוצרי נשימה, אגדות עם, סיפורים, בני אדם, תרבויות, מוסיקה ושאר אמנויות הינם חלק בלתי נפרד מן החומרים שנוצקו בי והפכו לקוקטייל סוער של תאוות מסעות, למידה, צילום והתאהבות בלתי פוסקת עם מקומות חדשים. לצידם, קיים בי הרצון להנחיל את הידע שצברתי ולחלוק עם אחרים את חוויותיי הרבות. מעל מחצית היובל אני מטייל, מכיר ומתרשם, מדריך ומספר, מצלם ומציג לפני אחרים. ענף התיירות המקצועית הוא חלק בלתי נפרד מחיי הבוגרים.