חוויות של מדריך טיולים צעיר
יולי 2005
מן המפורסמות הוא כי מדריך טיולים הוא "כל יודע, כל יכול וכל מבין". תפקידיו הרבים תובעים ממנו שליטה כמעט מוחלטת בכל חומר אפשרי, הכרת הטבע והנופים, ידיעת ההיסטוריה הרחוקה והקרובה של ארצנו, היכרות מקצועית ,עם השבילים, הדרכים, החניונים ומה לא. מדריך טוב, כך סברנו מאז ומעולם, יידע תמיד כיצד להנהיג את קבוצתו כיצד להוביל את מטייליו בבטחה וכיצד לרתק את שומעיו אל הסיפורים, האגדות והתיאורים השונים אותם הוא מפליא להפגין בפניהם. מדריך טוב יידע גם לכוון את קהל ההולכים אחריו, לשלוט בהם ולהנחותם ובוודאי שלהפעילם פעילויות שונות אשר ירתמו אותם לנושא הטיול.
ומעשה שהיה כך היה. בעודי מדריך טיולים צעיר ומתחיל, נלהב ונמרץ וחדור תחושת שליחות חינוכית ורעיונית לאהבת הארץ נופיה ואתריה, נזדמן לי להדריך קבוצת תלמידים בכיתה א'. ולאן הפעם? למסלול קצר, חביב ומעניין .אל חוף הים. מכיוון שתושבי שרון היננו, הובלתי את התלמידים החביבים הללו אל חוף סידנא עלי, מצפון להרצלייה חוף זה היה ידוע כחוף מבודד, שקט ובו מפרצונים קטנים שחצבו גלי הים המלחכים בין הריסותיו של המבצר הצלבני שניצב בעבר ממעל (כיום הוא עומד, משופץ ויפה ומהווה אטרקציה נפלאה למטיילים), ואשר קירותיו התמוטטו אל הים. ובכן, לאחר שביקרנו במתחם המסגד הגדול, ירדנו את מתלול סלע הכורכר וגלשנו לאיטנו אל חוף הים. שוטטתי אנה ואנה עם הילדים, שוחחנו על סרטנים קטנים המוצאים מסתור בין חרכי סלע הכורכר, על דגיגים ועל צדפות, על ,דייגים המוצאים פרנסתם מן הים ועל ספינות דייג ואוניות סוחר אשר מאז ומעולם הילכו בנתיבי כל הימים, למטרות דיג למטרות סחר, שוד ימי, מלחמה ומה לא…
הסיפור מספר על ילדה קטנה, בת לדייג עני אשר חייתה בכפר דייגים קטן ועלוב סמוך לעיירה. כל בוקר הייתה הילדה מלווה את אביה אל המזח, והלה היה מפליג אל מחוזות הדייג הרחוקים שלו, מלווה על ידי מבטיה הדואגים של בתו הקטנה. אחר כך נהגה הקטנה ללכת אל העיירה הסמוכה ולהלך לאורך הרחוב הראשי, עיניה הנוגות סוקרות את חלונות הראווה. במיוחד אהבה הילדה להתעכב ליד חנות גדולה של צעצועים. מחלון הראווה של חנות הצעצועים ,ניבטה לנגד עיניה בובה גדולה, יפה, לבושה בבגדים וורודים ובעיטורי מלמלה. והייתה הבובה מתבוננת בילדה והילדה הייתה מחזירה לה מבטי אהבה וכמיהה. כה רצתה בבובה שכזו, אשר תוכל לשחק עמה, לטפל בה ולהעניק לה את כל האהבה שבעולם. ואולם אבא עני היה, ושכרו אינו מספיק אף לפת לחם. הייתה הילדה חוזרת לעת ערב אל שפת הים, ממתינה לבואו של אביה ובפיה תפילה חרישית: "הו, ים גדול שלי, אנא הבא לי מתנה, הבא לי את …הבובה שכה אהבתי, והשב לי את אבא בשלום.
וכך חלפו ימים ושבועות, הקיץ פנה לדרכו והסתיו החל מופיע, נותן את אותותיו במשבים קרירים ובגלי ים שקטים.
והנה, באחד הימים, כאשר פנתה הילדה הקטנה אל הים בתפילתה החרישית, הבחינה כי על גבי אדוות הגלים שטה לה תיבת עץ קטנה. אצה הילדונת אל המים ומשתה את תיבת העץ, פתחה אותה, והנה, בובתה היפה, ממש כמו זאת שבחנות, המתינה לה בתוך התיבה. גדולה ומרשימה, לבושה בבגדי מלמלה ורודים, נעולה נעלי עור לבנות וכולה חיוכים. נמלאה הילדה אושר גדול, נטלה את בובתה החדשה ואימצה אותה אל ליבה. "אקרא לה גליה" אמרה .הילדה לעצמה, "כי מן הגלים משיתי אותה". זוהי מתנתם של גלי הים.
ומיד כשסיימתי את הסיפור הקצר הזה, פניתי אל הילדים המרותקים למשמע אוזניהם ואמרתי להם: "ועכשיו ילדים התפזרו נא לכם לאורך קווי גלי הים וראו, שמא הים יביא אף לכם מתנה". וקבעתי עם הילדים מפגש כעבור חמש דקות ליד הסלע הגדול.
בתום הזמן הנקוב ניגשה אלי ילדה קטנטונת וחיוורת, מלאת שמחה ואושר ופתחה לפני את אגרופה הקמוץ והקטן …"תראה, המדריך, מה מצאתי" אמרה בצהלה רבה, והראתה לי טבעת זהב יקרה ובראשה מתנוסס יהלום גדול.
ובכן, גם נסים כאלו מזמן לי עיסוקי כמדריך, ועד עצם היום הזה אני מספר את הסיפור הזה למטיילים הרבים שלי כאחת מן החוויות החזקות שלי כמדריך צעיר. וייתכן כי חוויות והתנסויות אלו, הן שיוצרות את המאגר הגדול של ניסיון וכן את היכולת לשתף, לספר, לרתק אנשים אל נופיהם ולחברם אל תיאורי טבע פשוטים.
כך או כך, כיום נקי חוף הים משרידיו של המבצר. במעלה רכס הכורכר ניצבת המצודה הצלבנית העתיקה אשר נבנתה כאן במחצית המאה ה-13, ואשר שמרה על חופי הארץ מפני פולשים לא רצויים. תל אפולוניה היה בעבר נמל פניקי עתיק, לימים עיר הלניסטית אשר תושביה עבדו לאל אפולו ואשר הפכה לנקודת מוצא רומית חשובה במהלך המאה ה– 1 לספירה. ניתן לבקר על פני התל המרשים הזה, לסייר לאורך שרידיו השונים ולצפות אל הים הכחול ואל חופי הרצלייה וקיסריה ממרומי המצודה.