עמק העבדים
עמק רחב ידיים המשתרע למרגלות הרי אסקמבריי, מעט צפונית מזרחית לטרינידאד. העמק ידוע גם בשמו "עמק חוות הסוכר" (ואייה דה לוס אינחניוס). עד לא מכבר היו בעמק עשרות אלפי דונמים של מטעי סוכר, אשר עובדו, נקצרו והובלו על ידי עבדים. בעמק היו פזורות כ- 40 חוות סוכר גדולות, בכל חווה היו עשרות עבדים, אגף בו הוחזקו העבדים, תחנת רכבת אליה היו מביאים את התוצרת, וכמובן, בית חווה גדול ועשיר לבעל המטעים.
החווה הטיפוסית לגידול קני הסוכר, בספרדית "אינחניו" הייתה גם כור ההיתוך של התרבות הקובנית הנוכחית, אשר התפתחה כאן כתוצאה ממיזוג בין עבדים שחורים לאדונים לבנים. ב"אינחניו" התפתחה המוסיקה הקובנית, המחולות, וכן נשתמרה הדת הקרוייה סנטרייה. יש כאן מרכז מבקרים קטן וכן מגדל שמירה המסמל את העמק, והניצב בלב כפר שהיה פעם "אינחניו".

רחובות חלוקי הנחל
רחובותיה של העיר טריננידאד ייחודיים בעיצובם. לאורך שורות של בתים נמוכי קומה וצבעוניים, שחלונותיהם מסורגים במעקות מעוצבים משתרע הרחוב עצמו. ייחודו, בהיותו מחופה ומרוצף בחלוקי נחל. הגרעין הישן של העיר הוכר לאחרונה ע"י קרן "אונסק"ו", לשימור אתרי מורשת עולמית, ולכן טורחים כאן בשיפוץ הרחובות ובסיוד הבתים. הרחובות מובילים אל הכיכר המרכזית "פלאסה מאיור" המוקפת מבני הדר מתקופות ישנות יותר.
במעלה העיר העתיקה משתרע רובע ישן ומוזנח יותר, אם כי צבעוני וייחודי פי כמה.

חציית סרטני הים
אחת התופעות המרתקות, המתקיימות בסבית העיר טרינידאד ולאורך הכבישים המובילים אליה היא חציית סרטני הים. רצועת הים הכחולה נושקת לחופים מצוקיים וסלעיים, וכלן ניתן להבחין בתופעה זו, בעיקר בחודשי האביב (יוני). אז ניתן לראות כיצד אלפי סרטני ים עולים מן המים, חוצים את הכבישים הסמוכים לחוף הים הסלעי ומבקשים להגיע אל רצועה יבשתית חולית, המשתרעת מעבר לכבישים, בדרך אל ההרים. כאן יחפרו לעצמם קינים בהם יטילו את ביציהם.
המראה אכזרי מעט, בעיקר לאור העובדה כי הכביש הוא לא רק מעבר לסרטנים, אלא גם לכלי רכב. מטבע הדברים נדרסים רבים מן הייצורים הללו. הנחמה טמונה בעובדה כי רובם שורדים ומצליחים להטיל את ביציהם.
מאוחר יותר ישובו הסרטנים הקטנים אל הים.

רכבת הסוכר
קצת לפני היציאה מן העיר נמצאת תחנת הרכבת של טרינידאד. מעת לעת ניתן לראות כאן תנועת רכבות ואולם המיוחד בתחנה הוא; רכבת ישנה, הרתומה לקטר קיטור מתנשף, המוביל קרונות תיירים. זוהי דוגמא לרכבות הישנות שפעלו בזמנו ברחבי מטעי הסוכר, והובילו את תוצרת המטעים ממקום למקום.
כיום ניתן להפליג למסע ציורי ואתגרי על גבי רכבת זאת אל שדות הסוכר הנמצאים בחלקם בעמק הסמוך, "עמק העבדים".

כנסיית השילוש הקדוש
המבנה העיקרי הבולט בכיכר "פלאסה מאיור" הוא הכנסייה הגדולה, "פרוקיול דה לה סנטיסימה דה טרינידאד". לכנסיה, שהוקמה בשלהי המאה ה- 19 יש חזית ברוקית מתקלפת, והמדרגות בחזיתה משמשות נקודת מפגש לאנשי העיר, בעיקר בימי א' כאשר מתקיימות כאן מיסות. נדיר לא לפגוש כאן רוכלים, מוכרי מזכרות ו"מצטלמים" למיניהם. בתוך הכנסייה ניצב מזבח בסגנון ניאו-גותי, ובו ניתן לראות פסל עץ נאה המוקדש ל"אדון הצלב האמיתי". האמונה הנוצרית בקובה איננה דומיננטית, ותקופות מסויימות אף דוכאה ע"י משטרו של פידל. בשנים האחרונות ניכרת חזרה בתשובה. המיסות המתקיימות בימי א' הן צבעוניות ומלוות בשירה ספרדית קובנית נעימה. מימין לכנסייה מובילות מדרגות אל ה"קאסה דה לה מוסיקה" בטרינידאד. מועדון מוסיקה וריקודים מהטובים בקובה.

כנסיית "גבירתנו" ההרוסה
במעלה רחובות הרובע הישן של העיר, הסלולים כביכול על פני דרגשי סלע, ניצבת הכנסייה ההרוסה "כנסיית גבירתנו". הכנסייה, בת המאה ה- 18 משקיפה על גגות העיר ועל מפרץ טרינידאד וחוף אנקון הסמוך. חזית הכנסייה מעוצבת בסגנון ניאו-גותי מראשית המאה ה- 19. סופת הוריקן פגעה בכנסייה והחריבה את הגג, ומאז ניצב המבנה נטוש והרוס, אם כי מקסים ביופיו ובייחודו. הדרך אל הכנסייה חולפת על פני בקתות קטנות ובתי אבן ישנים ומטים לנפול, אך ציוריים. מתוכם ניבטים עיניים של קובנים קטנים וסקרנים, המצפים לממתק. הטיול אל הכנסייה היא דרך יפה לגלות את קובה האמיתית יותר.

פלאסה מאיור
הכיכר המרכזית המשתרעת בלב הגרעין הישן של העיר טרינידאד. במרכזה, מוקף גדר מקושטת, נמצא הגן המרכזי ובו ספסלים ופסלים. מסביב לכיכר ניצבים מבנים המעידים על פאר העבר של המקום. היו אלו בתי החוואים העשירים שחיו בטרינידאד והתעשרות ממטעי הסוכר ומעדרי הבקר שהיו בבעלותם. המבנה הנראה בתמונה הוא ארמון "ברונט", מקום בו התגוררה משפחה עשירה והמשמש כיום כמוזיאון הרומנטיקה. בתוכו אוסף מרשים של כלי בית וריהוט בן המאה ה- 18. רחוק יותר נראה מגדל הכנסייה סן פרנסיסקו, המשמש כיום כמוזיאון לתיעוד מתנגדי המשטר שאחר הצלחת המהפכה. בסמוך נמצא גם מוזיאון הארכיטקטורה וכן מועדון ה"קנצ'נצ'ארה", מועדון מוסיקלי בו מגישים את המשקה המקומי.

חוף אנקון
רצועת חוף יפה ולבנה הנמתחת לאורך הים הקריבי, כאשר מנגד נשקפים בתיה הסמוכים של העיר טרינידאד, וכן רכס הרי אסקמבריי. לאורך החוף ניצבים מספר בתי מלון המציעים נופש, פעילות ים ובידור לתייר. לאורך קו המים יש לגונות ציוריות ובהן צומחים מנגרובים (שיחי מים מליחים).
השהייה במלונות חוף אנקון היא, בד"כ, על בסיס "הכל כלול".
מן המלונות ניתן לצאת לשלל פעילויות וטיולים כגון שייט על הים, צלילה, סיורים רחוקים ומסעות אל חיק הטבע בשמורות הנמצאות בהרי אסקמברה הסמוכים.

מקדש "הסנטרייה"
לא הרחק מפלאסה מאיור, בתוך בית מוקף גדר אבן נמצא בית התפילה המקומי של דת ה"סנטרייה". בבית התפילה, "המקדש", יש חדר מבוא שהוא גם חדר ההתכנסות ובמרכזו ניצבת בובה שחורה המוקדשת לאלת הים, ימאז'ה. הסנטריה היא דת מקומית ששורשיה הפאגאנים נעוצים הרחק באפריקה, והיא הובאה עם העבדים השחורים. העבדים, שהוחזקו בקבוצות גדולות והועבדו בפרך בחוות הסוכר ("אינחניוס") נהגו לשמר את מסורותיהם ופולחנם ולסגוד לאליהם הרחוקים מאפריקה. הדבר היה בניגוד לאיסור מפורש של האדונים הספרדים, אשר ראו עצמם "שליחי ישו" ומפיצי הדת בקרב עובדי האלילים. ולמרות זאת הלכה הדת הזרה והשתרשה, וכיום ניתן לראות מקדשים שונים לדת, שאליליה מקבילים לקדושים נוצריים. ימאנז'ה היא אלת הים. בחדר השני נמצא מזבח גדול בו מגישים מנחות לאלה.