כיכר סן מרקו
הכיכר המרכזית בעיר, והנקודה בה כדאי להתחיל את הטיול בעיר.
כאן נערכים הירידים הגדולים של וונציה, התהלוכות קרנבל המסיכות המפורסם. מכאן מפליגות מאות גונדולות אל בינות לתעלות הרומנטית. כאן מתגודדים עשרות אלפי תיירים מידי יום, ובעיקר סביב שני אתרים מרכזיים: ארמון הדוג'ים המפואר והבסיליקה סן מרקו, המצועצעת.
בכיכר מוקפת במבנים עתיקם הנתמכים בעמודים, בחנויות יקרות להחריד, במסעדות יוקרה ובבתי קפה בהם נשמעת מוסיקה רומנטית ע"י להקות נגנים.
חוויה בלתי נשכחת, כמו גם מטרידה, היא להקות היונים הצוללות בטיסה לעבר זורי הגרעינים, הנמכרים בדוכנים בכיכר.
בצילום, בסיליקת סן מרקו ומגדל הפעמונים.

גשר ריאלטו
אחד הגשרים העתיקים והמרכזיים ביותר. הגשר, ששמו מגלם את המילים "ריבו אלטו" (הגדה הגבוהה), והמגשר מעל התעלה הגדולה הוא אחד ממוקדי הפעילות התוססים ביותר בעיר ההומה והצפופה. אלפי תיירים, מבקרים ואזרחים מתגודדים במקום זה, על הגשר ומשני צידיו, לאורך גדות התעלה הגדולה. מבנה האבן הנוכחי הוקם ב- 1590, לאחר התמוטטות גשר העץ הישן. הגשר מחבר בין גוש העיר הישנה (הגדה הימנית, המזרחית) סמטאותיה ותעלותיה, לגדה שממול בה יש שווקי ירקות, דגים ובשר, ומזחי פריקה וטעינה. על פני הגשר יש דוכנים וחנויות לרוב. אין תייר שלא מצטלם על הגשר או בסביבתו. ממרומי הגשר נשקף נופה הרומנטי של התעלה הגדולה.

כנסיית סנטה מריה דלה סלוטה
בכל שנה, בחודש נובמבר מתקיים מחזה נדיר ומיוחד מול הכנסייה. מאות מאמינים נושאי נרות הודייה חוצים את התעלה הגדולה ע"פ גשר של סירות המחוברות זו לזו, ומניחים אותם בפתח הכנסייה.
הכנסייה המרהיבה (אחד המבנים המרשימים ביותר בוונציה) הושלמה בשנת 1687 אחרי כ- 50 שנות בנייה, והיא מזדקרת על סגנונה הבארוקי המדהים בסמוך לפתח התעלה הגדולה. הכנסייה הוקדשה לבתולה מריה, והיא מגלמת הודייה ותודה על סיום מגפת הדבר ב- 1630.
הכנסייה מכוסה בכיפת ענק וחזיתה מעוטרת בשערי גמלון מרהיבים. בחלקה הפנימי נמצאות שכיות אמנות נדירות, פסלים וציורים המתארים אירועים שונים מן המקרא ומן הברית החדשה.

קא ד'אורו (ארמון הזהב)
אחד הארמונות המרשימים ביותר, הניצבים על גדת התעלה
הגדולה. הארמון, כמו רבים אחרים, הוקם ע"י אזרח עשיר בשם קונטאריני, שביקש לעצמו את הארמון היפה ביותר בוונציה. ב- 1420 החל צוות של פסלים ומגלפי שיש במלאכתם ויצרו את אחת היצירות הארכיטקטוניות היפות ביותר בעולם. חזית הבית קושטה בעיטורים שצופו בצבעי זהב, כחול, חום ואדום אש. תוכו נמלא ביצירות אמנות שאין להן אח ורע בתולדות העיר. עם השנים עבר הבית מיד ליד ומצבו החמיר. חזיתו הלכה והתפוררה והיצירות הרבות שבו הוזנחו. בראשית המאה ה- 20 נרכש הבית והוענק למדינה. כיום זהו מוזיאון חשוב ובו ציורים, פסלים, עבודות גובלן, פרסקאות נדירות וארכיטקטורה פנימית עוצרת נשימה.

ארמון הדוג'ים
ארמון גדול ומפואר, הבנוי מאריחי שיש וורד ולבן, ואשר שימש את מושבת של הדוג'ים, מנהיגי הרפובליקה של וונציה. הארמון, "פלאצו דוקאלה" בשמו האיטלקי, הנמצא בכיכר סן מרקו, הוקם כבר בראשית המאה ה- 9 אך עבר שינויים ותוספות.
בנוסף למגורי הדוג'ה, שימש הארמון גם להתכנסויות פוליטיות וארגוניות של מועצת העיר ולשכות חברי המועצות לדורותיהם ניתנות לביקור במהלך סיור בארמון. גם בית דין גבוה ניהל כאן דיונים ומשפטים. הנידונים למאסר הועברו עם תום משפטם אל בית כלא גדול וידוע לשמצה, אליו הוביל "גשר האנחות".
בארמון יש יצירות אמנות שלא יסולאו בפז, ובהן ציור הקיר הגדול ביותר באירופה (24.5מ' על 7.5 מ'). יצירתו של טינטורטו, "גן העדן", מעטרת את האולם הגדול ששימש למשתאות ולהתכנסות המועצות הגדולות של העיר (כ- 2500 איש).

בסיליקת סן מרקו
אחת הכנסיות היפות והמיוחדות ביותר באירופה. בסיליקת סן מרקו בנוייה על המקום בו נמצא קברו של פטרון העיר, הקדוש מרקוס, אחד ממחברי ספרי הבשורה. סמלו, האריה המכונף מהווה את סמלה של העיר. עצמותיו הוברחו אל העיר ע"י סוחרים, בראשית המאה ה- 9, וכנסייה נבנתה על קברו. עם השנים הוסיפו מבנים וחידשו את המבנה, והיום הוא מופיעה בצורתו הנוכחית, האחרונה, מראשית המאה ה- 10. לכנסייה הקישוטית עיצוב בהפעות ביזנטיניות עם אלמנטים גותיים מאוחרים יותר. פנים הכנסייה מעוצב בפאר רב, יצירות אמנות ורצפות שיש ופסיפס. כל סוחר שהחשיב עצמו נהג להביא אל הכנסייה פריט אמנותי יקר ערך ממסעותיו. כך למשל, מעל שערי הכנסייה ניצבים 4 סוסים שהובאו מקונסטנטינופול בראשית המאה ה- 13, שהם העתק של מקור הלניסטי. כאן ערכו הדוג'ים את המיסות העיקריות.

התעלה הגדולה (קנאלה גראנדה)
תעלת מים גדולה ומפותלת בצורת האות S, שאורכה 3 ק"מ ועמקה 7 מ'. ראשיתה בלגונת ואנטה, היכן שנמצאת תחנת הרכבת של וונציה וסיומה בתעלה ג'יודצה, בסמוך לכנסיית ס. מריה דה סלוטה.
על מנת לראות את מבני הפאר שלאורכה מומלץ להפליג על התעלה. אפשר (ויקר) באמצעות "סירת טקסי", אפשר עם "וואפורטו", שירות ציבורי דחוס אך אמין וניתן גם לשוט בקטעים ממנה על גונדולה.
שייט לאורך התעלה חושף את ארמונות הפאר שהקימו לעצמם אזרחיה העשירים בעבר של וונציה, את הכנסיות המעוטרות ומאפשר הצצה גם אל התעלות הרומנטיות מכל עבר.
על פני התעלה הגדולה ניצבים שני גשרי אבן גדולים. פונטה דלי סקאלצי ופונטה ריאלטו.

מסיכות וקרנבל המסיכות בוונציה
סמל נוסף של העיר הוא המסיכה הוונציאנית. אלפי מסיכות מעוטרות וצבעוניות, מיסתוריות ורומנטיות, נמכרות בדוכני העיר. המסיכות מציינות את קרנבל המסיכות השנתי הנערך בוונציה מידי שנה בחודש פברואר. המנהג ידוע כבר מן המאה ה- 16, אז כבר נפוצה תהילתה של וונציה כעיר מזימות ומיסתורין, עיר שבה נרקמים סיפורי אהבה ובגידה.
קרנבל המסיכות איפשר לכל תושב באשר הוא להתחפש לכל מה שרצה, לצאת אל העיר ולחגוג בשתייה, הילולה ולעיתים בפרצי אהבה ומין. הכל היה מותר.
הקרנבל בוונציה הוא אחד מרבים הנחגגים ברחבי העולם הנוצרי בחודש פברואר, והמציינים את תחילת צום ה"לנט" (התנזרות מאכילת בשר 40 יום לפני הפסחא).
עם השנים התעדן הקרנבל בעיר וכיום הוא אטרקציה תיירותית לכל דבר, ללא כל ערך פולחני.

האי מוראנו
וונציה הייתה ידועה בייצור הזכוכית העדינה שלה. לגונות העיר וחופי הים החוליים סיפקו חומר גלם מעולה לייצור זכוכית. בשל סכנת השריפות שפקדו את העיר מעת לעת במאה ה- 13, החליטה מועצת העיר להעתיק את מפעלי ייצור הזכוכית אל האי הסמוך מוראנו. מאז ידוע המקום כמרכז ייצור הזכוכית הוונצייאנית. באי, אליו ניתן להגיע באמצעות "וואפורטו" יש מספר מפעלים לייצור כלי זכוכית, אשר יצא להם שם של כלים אמינים ועמידים. עיטורי הכלים ופסלי הזכוכית גם הם מרהיבים. במקום יש גם כמה שכיות חמדה אדריכליות שכדאי לבקר בהן, בנוסף לאטרקצייית הזכוכית.

הגונדולות בוונציה
אחד הסמלים המובהקים של וונציה הוא סירת הגונדולה. זוהי סירה ארוכה ושחורה (במאה ה- 16 הוחלט על צבע אחיד, כדי למנוע הבלטת סמלי עושר). לסירה, שהותאמה במיוחד לשיט בין התעלות הצרות והארוכות, יש חרטום עם נטיה קלה שמאלה על מנת למנוע סיבסוב בלתי רצוי. הגודנוליירים נוהגים בסירות במימנות רבה וגאים ביותר על עיסוקם. באמצעות משוט, עם דחיפות קלות ברגליהם על דפנות הבתים הצפופים , בקריאות ובשירה, הם מנווטים את הגונדולות שלהם ומובילים (ביוקר) אלפי תיירים מידי יום.
הגונדולה מוכרת בווניצה כבר מן המאה ה- 11, ותכליתן הראשונה הייתה חציית התעלה הגדולה. אח"כ התפתחו לשיט בין התעלות. סמלה של הגונדולה מזדקר בחרטומה, והוא בעל צורת הכובע אותו נהג לחבוש הדוג'ה של העיר.