דאבלין

טריניט קולג'

בשנת 1592 ציוותה המלכה אליזבת ה- 1 על הקמתה של אוניברסיטה ראשונה בדאבלין, אשר בה "ילמדו נבערי הארץ הזאת תורה ודעת", כך, על פי דבריה. טריניטי קולג' הוא המוסד האקדמי הוותיק ביותר בדאבלין וכמעט כל אינטלקטואל אירי שני למד כאן. בין המפורסמים, ג'ונתן סוויפט (אשר לימים הפך לדיקן האוניברסיטה), אוסקר ווילד ורבים אחרים. במתחם יש מספר מבנים ופקולטות, ואולם הקטע המעניין בו הוא הספרייה העתיקה של הקולג',בה ניתן לראות את "The book of Kells", ספר נזירי קדום משנת 800, המאוייר במאות ציורים צבעוניים, והמתאר את אירועי הברית החדשה ופרקים נוספים. בספריה העתיקה ישנם כ- 2.5 מיליון כותרים, בהם נדירים ועתיקים ביותר. כמו כן ניתן לראות כאן נבל עתיק מן המאה ה- 14, אחד הבודדים ששרדו, לאחר מצוותה של אליזבת ה- 1 להשמיד את כלי הנגינה הסמליים של אירלנד, כמו גם, לחסל את נגני הנבל.

גשר "האפפני"

אחד הגשרים הציוריים ביותר המתוחים מעל נהר ליפי. זהו גשר המתכת הראשון שהוקם בדאבלין, ב- 1916, אשר איפשר להולכי רגל לחצות את הנהר מצד לצד. עד אז ניתן היה לעשות זאת באמצעות סיורות או מעובורות מיוחדות. הגשר, המהווה חלק בלתי נפרד מסמליה של דאבלין האפרורית ממילא נקרא בשם חצי פני – Half Ppeny, וזאת על שום המחיר (אגרת חצייה)אותו נדרש הולך הרגל לשלם כדי לחצות.

פסל אוסקר ווילד

בסמוך למוזיאון ההיסטורי העירוני המדהים, ובלב רובע המגורים הג'ורג'יאני בדאבלין, מדרום לנהר ניצב הבית בו נולד הסופר והמחזאי אוסקר ווילד (1856 – 1900).
מול הבית, בצלע הפארק הירוק ניצב פסלו של הסופר, הנראה נשען אל הסלע ומחייך בציניות השהייתה כה אופיינית לו.
ווילד, יליד דאבלין וחניך טריניטי קולג', היה אנגלו-אירי שכתב מסות, סיפורים, אגדות ומחזות. בעיקר היה ידוע באימרותיו השנונות, המשמשות עד היום אמרות שפר מתוחכמות לכל מצב. ווילד הסתבך כאשר נודע כי נהג לקיים יחסי מין עם ידידו הקרוב, והולשך לכלא בפריס למשך שנתיים, בהם דעך נרו.
ספריו וסיפוריו הידועים: תמונתו של דוריאן גריי, הנסיך המאושר, הענק גנו ורבים אחרים, העניקו השראה לילדים כמבוגרים בעולם הקסום ומלא החכמה שהציגו בפני הקוראים.

פסלו של ג'יימס ג'ויס

הפסל ניצב ברחוב הניצב לרחוב או'קונל, מצידו הצפוני של נהר ליפי. ג'יימס ג'ויס (1882 – 1941) נחשב לאחד מגדולי הסופרים של המאה העשרים. דאבלין היא העיר בה ניסה כוחו לראשונה כסופר, ואולם נדחה על ידי מו"לים שונים. את העיר הוא לא ממש סבל, ואפילו עזב אותה בכעס ונדד ברחבי אירופה, בין פריס לציריך ועוד. ספריו המפורסמים ביותר הם "הדבלינאים", "דיוקנו של האמן כאיש צעיר" ו"יוליסס". סגנונו חריף ומיוחד, ומשלב הגיגים לצד תאורים יומיומיים ושימוש ניכר בזרם התודעה והחשיבה המוחצנת.
לאחר מותו, ולאחר שעלה לגדולה מצאה לנכון העירייה להקים במקום פסל לזכרו, ואפילו מוזיאון הנושא את שמו. קיים גם מסלול טיול בדאבלין העוקב אחר גיבורי ספרו "הדבלינאים". מדי שנה חוגגים האירים את "בלומסדיי" ב-16 ביוני, התאריך בו אירעו האירועים החשובים של גיבור הספר "יוליסס", היהודי בלום.

הפרלמנט האירי

ארמון הבנוי בסגנון ניאו-קלאסי, בעל כיפה וחזית של מקדש יווני. בבניין הפרלמנט, השוכן אף הוא בצד הדרומי של נהר הליפי יושבים 166 חברי פרלמנט. אלו נבחרים אחת לארבע שנים.
האגדה הישנה מספרת על פטריק הקדוש, אשר במאה ה-5 לספירה החדיר את הנצרות אירלנד הפאגאנית באותות ובמופתים. אחד הקבמים שחולל היה, גירוש מוחלט של הנחשים (סמלים פגאניים מובהקים) מאירלנד.
אומרים כי בכל אירלנד בכל זאת ניתן למצוא 166 נחשים…

רחוב גראפטון

מדרחוב ראשי העובר בלבה המסחרי התוסס של דאבלין. מן הפסל של מולי מלון, ולכיוון דרום, מוביל הרחוב לאורך שורה ארוכה של חנויות אופנה, מוסיקה, דוכני פרחים, מסעדות ובארים עד לפארק ירוק ופורח בשם "סנט סטפאנ'ס גרין".
קרוב לקצהו של המדרחוב נמצא מרכז קניום גדול בעל עיצוב ארט נבו מתכתי וזכוכיתי, אשר מצדיק ביקור בשל עיצובו, החנויות המגוונת שבו והמסעדות הרבות.

פסל מולי מאלון

פסלה של מולי מאלון, נערה אירית אשר ספק הייתה ספק אגדה, ואשר שייכת לשלהי המאה ה- 19, ניצב גאה וניבט אל עוברי האורח הממהרים אל רחוב גראפטון או לטריניטי קולג'. בפסל נראית גם עגלה עמוסת בדגים, ואכן, מולי מאלון שופעת האברים נהגה למכור ביום דגים, ואילו בלילה, מכרה את גופה למרבה במחיר. זהו אחד הפסלים אותם הקימה העירייה לקראת חגיגות ה- 1000 להווסדות העיר
(1988), לציון גיבורי התרבות שחיו והיוו סמל בעיר.
אחד משירי העם האיריים הנפוצים מספר את סיפורה של מולי מאלון. מסביב לפסלה מתגודדים דרך קבע חבורת נגנים קשישים, מתופפים על התוף האירי, "הבודראן", שיכורים. צלמים ותיירים.

רובע "טמפל באר"

רובע המסעדות והפאבים התוסס והצבעוני ביותר בדאבלין. ה"טמפל באר" משתרע בסמוך לגדה הדרומית של נהר ליפי.
עם רדת החשיכה מתחילים צלילי נגינה לבקוע מן הפאבים השונים במקום. יש כאלו המיועדים לתיירים, ויש גם איריים מיקצוענים (אלו נמצאים בקומות הגבוהות יותר), בהם מופיעים "סאשנ'ס", הרכבים מאולתרים של כלי נגינה (כניור, אקורדיון, חליל ותוף "בודראן"), המקפיצים את הקהל במוסיקה החוזרת על עצמה במקצבים הולכים וגוברים.
במשום גם שפע מסעדות, שיכורים ו..כייסים.

מבשלת השיכר "גינס"

קשה להחמיץ את ארובת העשן המיתמר בלב העיר. קשה גם להחמיץ את המבנה הספיראלי הזכוכיתי בו נמצא המוזיאון המפורסם של מבשלת השיכר "גינס".
גינס היה אנגלו-אירי פיקח אשר, כבר לפני כ- 250 שנה חכר את אדמות האיוזר תמורת 99 לירות שטרלינג וייסד כאן את מבשלת השיכר הראשונה בעיר. מאז ועד היום הפך המקום לרובע תעשייתי שוקק, מסביבו הוקמו בתי המגורים של 12,000 הפועלים של מבשלת השיכר. המוזיאון במקום מציג את תהליך הכנת הבירה, את המכונות העתיקות, את הפרסומות הראשונות וגם מאפשר טעימת מדליקה של הנוזל השחור והמריר, המהפנט את תושבי אירלנד והעולם כולו. הבירה מוגשת בבאר העליון, בקומת התצפית המרהיבה על גגות העיר.