ציור של עיר
באמסטרדם ביקרתי מספר פעמים בחיי. בכל פעם בתקופת חיים אחרת, עם אנשים אחרים, במזג אוויר אחר ובנסיבות אחרות. בכל ביקור חוויתי חוויות שונות, אך המשותף לכל הביקורים הוא ההרגשה שהייתה לי בעת השהות שם: העיר בה הכל יכול לקרות ובה הכול מותר ובסדר. זוהי עיר שהכול אפשרי בה ולגיטימי מבחינת כולם. זוהי עיר שבה הכול חופשי ו"זורם". זוהי עיר שמשרה אווירה של נינוחות, ציוריות, אדיבות ורוגע, זוהי עיר שמקבלת את כולם כשווים וזוהי עיר של הנאות, פסטיבלים (כל עונה והפסטיבל שלה) ומסיבות. זוהי עיר שברגע שמגיעים אליה, לא רוצים לעזוב. הרחובות היפים והנקיים (הגדולים והקטנים), האבנים הקטנות והאדמות מהן בנויים בתי המגורים, החנויות הצבעוניות, הריחות המשונים והנעימים משהו המגיעים אל הרחוב מ"בתי הקפה" (קופי שופס, שמציעים בין היתר סמים מותרים), "רחובות החלונות האדומים", שבילי האופניים הממלאים את הכבישים ועליהם רוכבים אלפי אנשים מדי יום, החשמליות הנחמדות למראה שמשמשות בתור אוטובוסים, הגשרים המקסימים מעל התעלות הרבות כל כך במספרן (165 תעלות המשתרעות על פני כמעט 80 קילומטרים), הסירות המשמשות כבתי מגורים בתעלות, האנשים הנעימים והנחמדים והצ'יפס הנמכר בחנויות קטנות, בתוך וופל העשוי מנייר ובכמויות נכבדות. טעם הצ'יפס והמיונז ששמים מעל נשמר אצלי בזיכרון עד היום. כל אלה גרמו לי, באופן אישי, ולעוד כמה ממכריי לרצות להישאר ולטעום עוד קצת מהעיר המקסימה והשלווה הזאת.
אמסטרדם היא עיר הבירה של הולנד (לא האג, כמו שרבים נוטים לחשוב). זו עיר קטנה באופן יחסי לחשיבותה מבחינה תיירותית באירופה כולה (חיים בה כיום כ- 770,000 תושבים). ראש העיר מנהל את ענייניה יחד עם מועצת העירייה, כאשר ישנה חלוקה ל- 15 רובעים אדמיניסטרטיביים וכל רובע מנוהל על ידי מועצת הרובע. חלוקה זו נבעה מהרצון לקרב את השלטון אל התושבים.
במאה ה- 12 נוסדה העיר ככפר דייגים שנקרא "אמסטל- דאם", על שם הסכר (דאם) שהוקם על נהר האמסטל החוצה את העיר. במאה ה- 13 קיבלה העיר זכויות עירוניות שכללו גם חופש מתשלום מכסים. במאה ה- 14 היא הפכה להיות גורם מרכזי ומשפיע באיזור, כאשר מצרכי המזון והשתיה עברו דרכה מאירופה כולה. עם הזמן החלו להגיע אל העיר מוצרים כמו עצים, תבלינים, בדים ועוד, שהגיעו ממדינות אירופה בדרכן ליבשת אמריקה. במאה ה- 16 כבר הפכה אמסטרדם לעיר מרכזית המקשרת אליה ערים רבות באמצעות תעלות המים, שבאמצעותן עברו בין המדינות סחורות ואנשים, וכמובן ידע רב. תקופת "תור הזהב" החלה במאה ה- 17 ובה העיר שגשגה מכל הבחינות. המסחר, המדע, האמנות והכוח הצבאי של הולנד היו בשיאם והפכו למובילים בעולם. באותה תקופה רמת הרווחה בעיר הייתה מהגבוהות ביותר. נמל העיר החל להתפתח גם הוא והסוחרים ייבאו סחורות רבות ממדינות שונות והראו את נוכחותם בהן, מה שהוביל מאוחר יותר להקמת המושבות ההולנדיות במקומות שונים בעולם. באותה תקופה החלו להקים תעלות רבות סביב העיר והיא הפכה להיות המרכז הכלכלי של אירופה. יחד עם הפריחה הכלכלית והעושר, קמו בעיר ארגוני צדקה שעזרו לעניים ודאגו למחסורם. אנשי העיר נודעו (וידועים עדיין) בתור סובלניים כלפי האחר והחלש, ודאגו לכך שבני הנוער העניים לא יפלו לפשע ושילמדו במסגרות מסודרות במקום להסתובב ברחובות.
במאות ה- 18 וה- 19, בעקבות המלחמה שפרצה בין הולנד לצרפת ולאנגליה, הסחר בעיר נפגע בצורה משמעותית ואיתו ירד עושרה. למרות שהתושבים החלו להרגיש בירידה מסוימת ברמת החיים, אפילו אלה שמלכתחילה היו במעמד כלכלי נמוך לא נפגעו, בזכות המשך קיומם של המוסדות הסוציאליים בעיר, שהמשיכו לעזור לשכבות החלשות והעניות. דבר נוסף שתרם למצב היה הגיוון האתני בעיר והסובלנות שגילו התושבים אחד כלפי השני.
בתחילת המאה ה- 20, כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה, הולנד נשארה נייטרלית, אבל הורגש בה מחסור במזון ובדלק, אשר גרמו למהומות אזרחיות ולפגיעות בנפש מהסיבה העיקרית, שהדלק היווה מקור חימום חשוב בימי החורף.
ב- 1940, כאשר כבשו הנאצים את הולנד, חיו בעיר 120,000 יהודים מתוך 140,000 יהודים במדינה כולה. רובם נשלחו למחנות ההשמדה. לאחר המלחמה נותרו בהולנד כולה כ- 20,000 יהודים. כיום חיים בה כ- 20-25 אלף יהודים, מתוכם כ- 15-20 אלף באמסטרדם עצמה. באמצע המאה ה- 20 (בשנות ה- 60) החלו להעלים עין משימוש בסמים קלים ו"היפים" רבים נהרו אליה. למרות שכיום השימוש בסמים אינו חוקי ברוב המקרים, ישנה מעין מדיניות של העלמת עין וצריכת הסמים נפוצה מאוד בעיר. בשנות התשעים של המאה ה- 20 גדל והתפתח הסחר בעיר והחלה פריחה כלכלית, אולם בתחילת המאה ה- 21 האבטלה הלכה וגדלה בעיר, והחלו חיכוכים בין התושבים לבין המהגרים הרבים (בעיקר מוסלמים) על רקע אתני ועדתי.
ולעיניינינו אנו
אז מה הם הדברים העכשוויים והמעניינים בעיר הצעירה והמקסימה כל כך?
אז מה הם הדברים העכשוויים והמעניינים בעיר הצעירה והמקסימה כל כך?
למטיילים ברגל, העיר אידאלית מאוד, בשל גודלה ובזכות קרבת המקומות המתוירים אחד לשני. הגישה אל המקומות נוחה מאוד. הרכיבה על אופניים מומלצת מאוד וניתן לשכור אותם במקומות רבים. התחבורה הציבורית גם היא קלה לשימוש. העיר דינמית ואינה מתעייפת לרגע. יש בה שלל הצעות למטיילים, הן לזמן קצר והן לשהות ממושכת. מספר המוזיאונים הרב, השווקים היפים (בהם שוק הפרחים המפורסם), הפארקים, החנויות, המסעדות והשייט בתעלות, הופכים את אמסטרדם ליעד חובה של ממש. הטיול הרגלי מהנה מאוד, אך יחד עם זאת מומלץ להסתכל על העיר מנקודת מבט שונה והיא מכיוון התעלות, תוך כדי השייט (בבוקר או בערב). אני נזכרת שכאשר שוטטתי להנאתי ברחובותיה הקטנים, עלה פתאום ריח מיוחד של מאפים. במיוחד בשעות הבוקר המוקדמות כשהמאפיות נפתחות. הלחמים ושאר המאפים טעימים מאוד וריחם מגיע למרחוק ואין להתחמק מכניסה לאחת המאפיות כדי לקנות דבר מה. ריח נוסף אותו מריחים באמסטרדם הוא ריח הגבינות ההולנדיות, שהרי העיר היא מעצמת גבינות (בכלל ברחבי הולנד, בכפרים הקטנים ובעיירות ישנם מפעלי גבינות וחנויות רבות שנחמד מאוד, ואף מומלץ, לבקר בהן).
דבר נפלא וקסום שרואים מדי פעם בין הבתים הוא "החצרות הנסתרות" (בהולנדית- "הופייס"). אלו הן חצרות שהוקמו במאה ה- 14 בין בתים ושימשו חצרות פנימיות לדיירי הבתים, אך בלתי גלויות אל העוברים והשבים ברחוב (רק אם משתדלים ממש לראות, ניתן להציץ אליהן דרך שער קטן). אותם בתים שימשו לצורך הגנה לאנשים חלשים, כמו זקנים, חולים ונשים בודדות. בעיר פזורות כ- 47 חצרות כאלה. כיום החצרות מטופחות מאוד והמבנים המקיפים אותם משמשים כבתי מגורים. בכל פעם מחדש שראיתי אותן נדהמתי מיופיין וממש חיפשתי אותן במהלך שיטוטיי שם.
דירות המגורים בעיר בנויות לרוב לגובה של שתי קומות והבניינים צרים וצפופים מאוד.
צורות המבנים גרמו לבניית גרמי מדרגות דמויי סולם- מדרגות קטנות ברוחבן ובעומקן, כשזווית העלייה בהן היא חדה מאוד. פשוט צריך לטפס בזהירות, עד שמתרגלים לדבר. לאלה שלא נתקלו עוד בסוג כזה של מדרגות, הטיפוס עליהן יראה כמעט בלתי אפשרי. סגנון המדרגות ההולנדי נשמר עד היום, גם בבניה המודרנית יותר. ראיתי פעם כיצד מעבירים רהיטים בין בתים. לא ניתן להעלות רהיטים וחפצי בית אחרים דרך המדרגות הצרות, ולכן, בקצה גגות הבתים ישנו וו תליה גדול וגלגלת, אליו מחברים חבל ארוך ומעלים את הרהיטים אל החלון העליון של הבית. תופעה מעניינת נוספת שלא רואים בכל מקום היא זוויות הבתים ברחובות. בשל העובדה שהעיר כולה בנויה על סכרי מים, חלק מהבתים נראים עקומים במקצת, כאילו שקעו בהם עם הזמן.
צורות המבנים גרמו לבניית גרמי מדרגות דמויי סולם- מדרגות קטנות ברוחבן ובעומקן, כשזווית העלייה בהן היא חדה מאוד. פשוט צריך לטפס בזהירות, עד שמתרגלים לדבר. לאלה שלא נתקלו עוד בסוג כזה של מדרגות, הטיפוס עליהן יראה כמעט בלתי אפשרי. סגנון המדרגות ההולנדי נשמר עד היום, גם בבניה המודרנית יותר. ראיתי פעם כיצד מעבירים רהיטים בין בתים. לא ניתן להעלות רהיטים וחפצי בית אחרים דרך המדרגות הצרות, ולכן, בקצה גגות הבתים ישנו וו תליה גדול וגלגלת, אליו מחברים חבל ארוך ומעלים את הרהיטים אל החלון העליון של הבית. תופעה מעניינת נוספת שלא רואים בכל מקום היא זוויות הבתים ברחובות. בשל העובדה שהעיר כולה בנויה על סכרי מים, חלק מהבתים נראים עקומים במקצת, כאילו שקעו בהם עם הזמן.
חלק חשוב מהביקור באמסטרדם הוא ביקור במוזיאונים הרבים שמציעה העיר. מתוך שפע ההצעות, כל אחד יכול למצוא את סוג האמנות המתאים לו ופשוט להיכנס ולבקר באותו מוזיאון. המרכזי והחשוב מבין המוזיאונים הוא ה"רייקסמוזיאום", שבו ישנן יצירות של אמנים דגולים כמו ורמיר ורמברנט ועבודות ממקומות שונים בעולם. המוזיאון השני שמומלץ מאוד לבקר בו הוא "מוזיאון ואן גוך" ובו כ- 200 מיצירותיו המופרסמות ביותר. ה"סטיידליקמוזיאום" הוא המוזיאון לאמנות מודרנית והחוויה בו מיוחדת, שכן היצירות המוצגות מעוררות מחשבה גם לאחר הביקור. לצד המוזיאונים הללו אפשר למצוא את אלו המשעשעים וה"קלילים" יותר כמו מוזיאון תולדות אמסטרדם, מוזיאון השעווה (מומלץ ומהנה מאוד, לילדים ולמבוגרים), מוזיאון הסקס המציג מוצגים פורנוגרפיים, מוזיאון החשיש והמריחואנה (מומלץ לאלה המתעניינים בדבר) ומוזיאון הספנות של הולנד. אם חשקה נפשכם בבירה וחיפשתם הנאה משולבת של שתיה וביקור במוזיאון, כמובן שלא נשכח את "מוזיאון הבירה- מבשלת ההייניקן", בו נקבל הסבר על תהליך ייצור הבירה, נצפה בו ונראה כיצד ממלאים את הבקבוקים. לאחר הסיור ניתן לקבל כוסות בירה וקוביות גבינה צהובה הולנדית בצד.
אם כבר במוזיאונים עסקינן, אי אפשר שלא לבקר במוזיאון "אנה פרנק"- הילדה היהודיה שהסתתרה בימי מלחמת העולם השנייה בעליית גג, במשך שנתיים, וכתבה את יומנה שהתפרסם מאוחר יותר על ידי אוטו פרנק, אביה, ותורגם לשפות רבות. היומן מהווה מסמך תיעודי חשוב המתאר את רדיפת יהודי הולנד. לאחר שאחד מהשכנים הלשין למשטר הנאצי על המחבוא, אנה פרנק ומשפחתה והמשפחה הנוספת שהסתתרה יחד איתם, נתפסו, הובלו למחנות ההשמדה והושמדו או מתו בהם, כל אחד מנסיבות אחרות. אנה ואחותה מרגוט נשלחו לברגן- בלזן ומתו ממחלת הטיפוס ב- 1945. רק האב נשאר בחיים. הוא שוחרר מאוושוויץ ב- 1945 על ידי הכוחות הרוסיים ושב להתגורר בהולנד. הוא נפטר ב- 1980.
המוזיאון הפך למעין מוקד עליה לרגל עבור כלל התיירים המגיעים לעיר. התור המשתרך הוא ארוך מאוד, אבל ההמתנה משתלמת. במוזיאון מוצג ארון הספרים ששימש כמחסום לפתח המסתור, החדרים נשמרו במצב אותנטי ומוצגים בו המסמכים והחפצים שניצלו, בראשם יומנה הראשון והמקורי של אנה. ישנן גם תמונות מאותה תקופה. המוזיאון מאפשר למבקרים לחוות ממש את חוויית המסתור. חלקו הקדמי של הבית, ששימש כמשרדו של אב המשפחה שוחזר לאותו סגנון שהיה באותה התקופה. במוזיאון ניתן לצפות בשלושה סרטונים קצרים המקשרים בין סיפורה האישי של אנה לבין ההיסטוריה. לאלה שבוחרים לבקר במקום, החוויה מיוחדת ובלתי נשכחת.
המוזיאון הפך למעין מוקד עליה לרגל עבור כלל התיירים המגיעים לעיר. התור המשתרך הוא ארוך מאוד, אבל ההמתנה משתלמת. במוזיאון מוצג ארון הספרים ששימש כמחסום לפתח המסתור, החדרים נשמרו במצב אותנטי ומוצגים בו המסמכים והחפצים שניצלו, בראשם יומנה הראשון והמקורי של אנה. ישנן גם תמונות מאותה תקופה. המוזיאון מאפשר למבקרים לחוות ממש את חוויית המסתור. חלקו הקדמי של הבית, ששימש כמשרדו של אב המשפחה שוחזר לאותו סגנון שהיה באותה התקופה. במוזיאון ניתן לצפות בשלושה סרטונים קצרים המקשרים בין סיפורה האישי של אנה לבין ההיסטוריה. לאלה שבוחרים לבקר במקום, החוויה מיוחדת ובלתי נשכחת.
לאנשים סקרנים במיוחד הרוצים להציץ אל משהו קצת אחר, כדאי לטייל ברובע "האורות האדומים", או כפי שרבים מאיתנו מכירים בשם- "רחובות החלונות האדומים". חלק זה של העיר יפה ומיוחד, בגלל האווירה הקצת אסורה שבו. עוד מהמאה ה- 14 היו במקום בתי בושת ששירתו וסיפקו את צרכיהם של המלחים שירדו מספינותיהם אל העיר. בעבר היו גם מזקקות למשקאות אלכוהוליים, שהיום כבר אינן קיימות עוד. בבתי הרחובות עומדות הזונות בחלונות הראווה הגדולים מתחת לאורות אדומים, ומציעות את עצמן לעיני העוברים והשבים. הזונות לא רשאיות לצאת אל הרחובות ולהציע את גופן. באיזור מסתובבים גם אנשים שיכורים וסרסורים. מומלץ להיזהר ולא להתקרב אליהם או לדבר איתם.
כמו מילות השיר על אמסטרדם, של להקת נוער שוליים– "אוי אמסטרדם, ווי מאדם, נו מאדם, קסם זר בן אדם, בוא אליי, בוא הביתה…" כך ההרגשה שבלב בעת השהייה שם. הקסם שבעיר הוא מיוחד. קסם זר שלא מוצאים בהרבה מקומות. זהו קסם שגורם לרצות ולהישאר בה עוד, לרצות ולהנות עוד קצת מהמיוחדות שבה ולרצות לחזור עם הקסם הזה הביתה.