pulia (29)

פוליה

חבל ארץ ייחודי ונשכח בדרום מזרח איטליה

 

המסע לפוליה ועוד
דצמבר 2013

 

זהו. הגיע הזמן לחזור, או נכון יותר, להתחיל לחזור. להשלים את הסיבוב. כבר ביקרנו בערי החוף שלאורך מפרץ גרגאנו, כבר היינו בערי הנמל המבוצרות שלחופי הים האדריאטי, בחבל פוליה, דרום מזרח איטליה. כבר חרשנו את מפרצי חצי האי גרגאנו, התרשמנו מן המצוקים הלבנים המעוטרים בחורש ים תיכוני טיפוסי, ואף עלינו מעלה מעלה אל היער היפהפה "פורסטה אומברה". למרות השלג הכבד שכיסה את כבישי היער, הופתענו לנוכח הבהוב קרני השמש בין עלי הזהב של העצים ועוד יותר הופתענו לגלות בקתה בלב היער. מקום נהדר ללגום קפה מעולה ולהצטייד בכמה מטעמים מקומיים שרוקחת בעלת המקום. כבר ביקרנו בעיירות הגבהים מונטה סנט אנג'לו ובערים הלבנות. עברנו את כל הקדושים, ראינו את פסליהם ואת המערות בהן התגלו. נשמנו את ריח הזיתים השחורים הנמסקים בהמוניהם אל רשתות הפרושות מתחת לעצי הזית המפוארים, אדירי הממדים והזמנים, ובוודאי שביקרנו ושוטטנו לנו בין המוני הטרולי, מבנים משונים בעלי גגות מחודדים, תרנים השונים זה מזה ועיטורים על פני הגגות.

pulia (17)
העיירה פוליאנו א מארה


הטיול היה אינטרנטי מא' ועד ת'.
את המסלול בחנו דרך המלצות האינטרנט. נפגשתי בהמשך עם ידידי, מדריך הטיולים אריה קורן, מומחה לאיטליה, לתדריך מפורט ומעולה ואריה לא חסך המלצות, טיפים מועילים והפגין ידע רב ורצון כנה לעזור.

את הרכב כמו גם את מכשיר הניווט הלווייני הזמנו מחברת "אוטו שי" (הזולה ביותר). אכן, קולה של נערת הלוויין ליווה אותנו תמיד; היא לא חסכה מילים וטרחה להזכיר לנו שוב ושוב לפנות כאן או שם, ולמרות שפה ושם הטעתה אותנו (דרכים ומעגלי תנועה מתעדכנים מהר יותר מאשר תכנת לוויין) סלחנו לה ואיכשהו מצאנו עצמנו (עם קצת שאלות אל המקומיים) תמיד במקום אליו חפצנו להגיע.


pulia (26)
שיטת דייג מסורתית לאורך חופי הים האדריאטי


את כל בתי המלון הזמנו דרך האינטרנט
. מהיר, זול ונפלא. בכל מקום המתין לנו איש קבלה עם חיוך האומר: "או…סופסוף הגעתם", רוצה לומר, הנה הגיעו האורחים היחידים שלנו לערב זה. כל מלון וכל חדר היו הפתעה בפני עצמה. ניקיון וסדר וגלישה חופשית באינטרנט, ושרות עד תום ואווירה ידידותית ובעיקר, רצון טוב לארח את צמד האורחים המעז, בעונה כזאת (דצמבר 2013) לבקר בפוליה.

פוליה, חבל ארץ נשכח למדי, בוודאי שאיננו "זורם" על מפת התיירות הישראלית כשמדברים על איטליה. החבל משתרע בדרום מזרח איטליה (גב העקב של המגף האיטלקי) מצטיין בכמה סמלים בולטים:

א. ערי הנמל שלאורכו, יפות, ברוקיות, מקושטות לעילא וכמעט כל אחת מתפארת במבצר עתיק יומין מן המאה ה- 13. היו אלה נמלי המוצא למסעות סוחרים בעת העתיקה, כמו גם בימי הביניים, ובעיקר, נמלי המוצא לצלבנים שעשו דרכם, נרגשים ונלהבים לארץ הקודש על מנת לשחררה מידי הכופרים ולהחזיר עטרה ליושנה בכנסיות המשיח
 
ב. מטעי זית אינסופיים הפרושים כמעט לכל אורך המדרונות המזרחיים של הרי האפנינים. וואו, כמה זיתים. ממש ממלכת שמן. וכל המטעים מסומנים בקפידה באמצעות גדרות שאבניהן סוקלו במשך מאות שנים מעל פני הקרקע הפורייה, על מנת להכשירה עוד ועוד לעבודת האדמה הקדושה מימים ימימה. וכאילו שאין די בגדרות האבן, פה ושם ובינות לגדרות גם צצים הטרולי המפורסמים של פוליה.
 
ג. הטרולי (ברבים), טרולו (ביחיד) שלא מפסיקים להפתיע בהופעתם, בעיקר במקומות 
בהם אינך מצפה לראותם
רבות נכתב על הטרולי. יש המציינים מסורת עתיקה של בניה מהירה של גגות מחודדים סביב תורן, על מנת לאפשר פירוק זריז כל אימת שנציג "האדון" גובה המס מגיע. מסים בעת העתיקה נגזרו גם על בתי מגורים, והנה, הוקוס פוקוס, היה בית ואיננו עוד…פשוט מפילים את התורן. נו באמת…לא נשמע לי סביר. יש הטוענים שזהו סוג של בניה מהירה, כזאת האופיינית לאזור דל באמצעים, והחוסכת משאבים ואמצעי מילוט ואילו אני סברתי אחרת. בעודי מהרהר בחקלאות הקדם של ארץ ישראל, חקלאות השלחין במדרונות הרי הגיר שלנו, אני רואה לנגד עיני את הטרסות החקלאית וגם את אותן שומרות ונוטרות אשר הוקמו לצורכי אחסון כלי עבודה ותוצרת בעת העתיקה, אם מחרשה או מורג, ואם סלי ענבים או שקי זיתים, ובכל מקרה, שומרה שכזאת הייתה מן ציון דרך וחזקה מסוימת על השטח החקלאי. נראה לי כי גם הטרולי הראשונים הוקמו לצרכיי אחסון ולינה זמנית בסמוך לשדה או המטע בעת איסוף התוצרת. לימים, ראו התושבים כי טוב, ועשוהו גם למבנה מגורים אולטימטיבי, ואף למתכון אדריכלי בכל פינה חקלאית אפשרית. בכל מקרה, הטרולי מפתיעים בצורתם ושיאם, בעיירה אלברובלו, אשר לא מכבר הפכה למלכודת תיירים על הדרך, ואפילו בדצמבר קר וקצר פונים אליך בעלי דוכני המזכרות באלברולבלו ומזכירים לך את סחורתם ואם פניניהם.


pulia (14)
טרולו עתיק בלב השדה

ד. ערי הבארוק המרשימות. בביקוריי הרבים בסיציליה אני מהרהר בבארוק המקסים של נוטו, העיר הדרום מזרחית בסיציליה, שנבנתה מחדש לפני 300 שנה, לאחר חורבנה, כולה על טהרת הבארוק הקלאסי של אותם ימים. ואולם בארוק מרשים, מעוטר ומקושט כמו בפוליה, טרם ראיתי. ובעיקר בעיר לצ'ה שהיא מן היפות באיטליה, וודאי המרשימה בערי פוליה. לצ'ה, המונה 300,000 תושבים היא חגיגת בארוק מתמשכת של כנסיות, ארמונות, כיכרות, קתדראלה מרשימה ושערים עתיקים מעוטרים. הוסיפו לכך את אווירת ערב חג המולד ותקבלו לילות צינה מוארים בשלל תאורות צבעוניות כשברקע נישאות הכנסיות היפות, וקיבלתם תמונה מושלמת. עיר תוססת וצוהלת, בה פארקים וגנים לרוב, ארמונות וגם…איך לא, מצודה עתיקה.

pulia (12)
מעיטורי הבארוק של לצ'ה

ואז התחלנו את הדרך חזרה, והפעם, אנו חוצים את חבל בזיליקטה, המחבר בין פוליה לקמפאניה. שוב חוצים מישורים, מטפסים פה ושם על גבעה, גולשים דרך מרחבי שדות, עוצרים משתאים אל מול שפע מחצבות הגיר העתיקות הניבטות בכל פינה, והמרמזות על היעד הבא:

מָטֶרָה (איטלקית Matera)

כ- 60,000 תושבים חיים בעיר הקטנה הזאת הנישאת לגובה של כ- 300 מ' מע"פ הים והניצבת בינות לאותם מחצבות קדם על פניהם חלפנו בדרכנו. נהר איתן מקיף את חלקה העתיק, ומשני צדיו מתגבהות גבעות סלע גיר קשה, עטורות במערות קדומות.

נערת הלוויין היתלה בנו הפעם. פשוט לא מצאה את הכיכר המצוינת בכתובת המלון. אז עצרנו ושאלנו וכולם, מנומסים, ששים לעזור. וכשגלשנו עם הרכב לאורך הסמטה העתיקה אל ככר המלון שלנו, נדהמנו למצוא עצמנו בלב הסאסי.

אדם חביב קיבל את פנינו בכיכר עצמה, לא מבין את התלהבות הצילומים שפקדה אותנו טרם פריקת המזוודות ומצביע על מקום חנייה אפשרי. "סנסו פאגה" – ללא תשלום, הוא אומר, ומיד מזכיר לנו כי הוא מציע למכירה ספרון אודות הסאסי ומטרה בכלל.

 

pulia (1)

מקור השם מטארה שנוי במחלוקת. יש הטוענים כי במקום זה ניצב מקדשה היווני של
הרה, אשתו הנבגדת של זאוס והשם מרמז על גבעת (מטא) הרה. לימים תוקם קתדראלת העיר על מקום המקדש, לציון ניצחון הנצרות על הפגאניות. יש הטוענים כי כינוייה של העיר נגזר מן השם אימא (מטרה), כזאת גדולה ומחבקת הניצבת בראש גבעה ומאחדת את בניה תחת זרועותיה הבטוחות. בכל מקרה השמות מרמזים על תקופות קדומות ביותר. ואכן, ראשית ההתיישבות באזורי הסאסי הייתה בתקופת האבן (לפני כ- 7000 שנה). בתוך המערות הטבעיות שבסלע התגורר האדם, מכאן יצא למשימות הצייד והלקט שלו ולימים, בתקופת הברזל, אף נהג לחצוב מן המערות ולהוציא מהן חומרי בנייה כדי להקים מבנים, מגדלים, טראסות ועוד. לאורך ההיסטוריה פקדו את המקום תרבויות שונות. היוונים והרומים הותירו אחריהם מתקנים בנויים, ובעיקר חומות ומצודה, ואחריהם הגיעו הלומבארדים במאה ה- 7, שהוסיפו מצודה איתנה בראש ההר
אחרי הלומבארדים הגיעו הנורמנים, אנשי בית אנז'ו ושליטים זרים ומקומיים החליפו יד
והגבירו את אחיזתם במקום
 

pulia (33)

בימי הביניים נהרו לאזור נזירים שמצאו במערות מקום התבודדות והתנזרות הולם
ובין לבין, ולכל אורך הזמנים, נהרו אל המערות אלפי אנשים עניים, פליטי חברה ותרבות אשר מצאו במערות מקום משכן, התמקמו בהן והתאימו אותן בהדרגה למגוריהם. בשיאה של התקופה, במאה ה- 19, רחשה כאן עיר מערות שלמה חיים תוססים ומגוונים. כנסיות נוספו אל שפע מערות מנזרי הבודדים מן העבר, רחובות אבן נסללו, גרמי מדרגות נחצבו והובילו לאורך הסמטאות את הולכי הרגל ומובילי הפרדות
 
בחלוף השנים החלה העיר להתפשט. מאוסף ספורדי של מרכזי מערות, הייתה מטרה לעיר אחת, ולימים, אף לבירתו של חבל בזיליקטה

במאה ה- 18 החלה להתפשט אל הרמה העליונה, נבנו מתחמי ציבור ועשירי הסאסי
הרשו לעצמם לעלות גבוה יותר. רק ב- 1952, לאור ביקורת נוקבת על חייהם העלובים של אנשי הסאסי בתנאים סניטאריים מחפירים (מה שקרוי "הבושה של איטליה") פונו אנשי המערות אל מרכזי דיור חדשים שנבנו למעלה ועיר המערות התרוקנה
 
הכינוי "סאסי", מתייחס למבנה ייחודי של מערות אבן הפזורות במרחב של מטרה, ומשמעו, "מורדות האבן של הגבעה".
 

pulia (7)

אז הגענו למלון, שבעצמו חבוי בלב מערות עתיקות שהוכשרו שאורח מקסים למגורי תיירים, הפקדנו את המזוודות ותוך ניצול שעות האור האחרונות מיהרנו אל הסאסי.

מהלכים ותוהים היינו, מתבוננים ומשתאים, מצלמים ומזהים, ולפתע נקרה לפנינו הלך. לפי התעודה התלויה על צווארו הבנתי כי מדובר במדריך מקומי התר אחר עבודה. וככה הכרנו את ליבורניו, שם נדיר במחוזות איטליה. לובש מעיל כחול, מאוהב בעירו ובעבודתו ומציע לנו בהתלהבות את סמטאותיה וסיפוריה.

הוא עצמו נולד במטארה, בחלקה העליון אך הוא זוכר היטב את סבתו שהתגוררה בסאסי, בכוך קטן שהיום מהווה פאב מקומי. בכל פעם שהיה יורד לשחק עם חבריו, היה חולף על ביתה וצועק לה "צ'או סבתא'לה". אבל ימים אלו חלפו ועד שנת 1960 פונו אחרוני הדיירים והסאסי הפכה לעיר רפאים מרוקנת. חללי המערות ברובם, ניבטים אילך כעיני גולגולות מרוקנות מכל תוכן. פה ושם מיתמר גג רעפים בנוי, פה גדר אבן, כאן צריח כנסיה, כאן גומחת קודש עתיקה הידועה רק לליבורניו, והנה גם גן מטופח. וזה אומר שחיים חוזרים לאיטם אל הסאסי. ואכן, בעירייה מתקיימת מגמה ברוכה של חזרה אל הסאסי ואולם לא למגורים אלא לצורך תיירות. מותרת הקמתו של מלון, פאב, מסעדה, אטרקציה כזאת או אחרת, צימרים וכדומה, בהשקעה פרטית שתקוזז בוויתור מתשלום מסי עירייה. הכל בכפוף למהנדס העיר, הכל בכפוף לתכנית מתאר אשר תהלום את מבני הסאסי הקדומים.

pulia (9)

שני עמקי סאסי קיימים במטארה, ושניהם יחדיו חובקים את הגבעה העליונה עליה הוקמה העיר המודרנית. סאסו קוואוזו (Caveoso) בדרום וסאסו בריסאנו (Barisano) בצפון – וביניהם שוכנת גבעת "צ'יוויטה" (Civita) שממנה החלה התפתחותה של מטרה כיישוב עירוני.

ליבורניו מוביל אותנו במעלה גרם מדרגות תלול ומציין כי כאן צולם (2004) הקטע בסרטו של מל גבסון, "הפסיון של ישו", לאורך דרך הייסורים. ואכן, הסאסי ומערותיה, שביליה ומבני האבן שנוספו בה מהווים תפאורה מושלמת וכמעט בלתי מופרעת לצילום סרטים בעלי גוון מקראי. בארבעה סרטים שונים כיכבה ירושלים בין סמטאות הסאסי, וזה של מל גיבסון היה האלים, רווי הדמים ומעורר המחלוקת ביותר שצולם כאן.

ליבורניו מצביע אל עברו השני של הנהר, שם נמצאות מערות טבעיות נוספות, וטוען כי בעת צילומי הסרט ראה מרחוק, בעודו משקיף אל הגבעה שמנגד, אש גדולה יורדת משמים, צלב גדול מורם ועליו הצלוב. משפשף את עיניו שאל עצמו ליבורניו האם חלום או חזון הוא לפניו, ואז גם נפתחו ארובות השמים ורעמים רעמו וגשם זלעפות ניתך. מסתבר כי היה זה קטע הצילום העוסק בצליבתו של ישו על גבעת הגולגולתא, וכי למזלו של מל גיבסון, "קושטה" התפאורה באורח טבעי בהתקדרות השמים ובמטחי גשם.

את חלקו השני של הסיור, עם דמדומי הערב, ערכנו ללא ליבורניו. טרם נפרדנו הספיק ללחוש לנו סוד. בעת פיתוח אחד הבתים בסאסי, גילה במו עיניו חריטה של מנורה על גבי קיר קדום. עובדי השיפוץ לא נעתרו לבקשתו וטייחו את המנורה, מה שאומר, לפי ליבורניו, כי גם קהילה יהודית חייתה כאן בעת העתיקה. לך תדע…

אם כן הסאסי במטארה, הוא אזור חושף ומסתיר סודות, חלום בלתי אפשרי של עיר מערות חצובה ובנויה, סיפוריהן של קהילות שנמלטו לכאן בעתות מצוק ומצאו כאן את השקט, השלווה והביטחון היחסי לו נזקקו, ממש כמו בין זרועותיה של האם הגדולה, מטארה.

עוד הספקנו להציץ במוזיאון המשחזר מערת מגורים מן העת ההיא, לדלג על מעט מכשולים בדרכנו חזרה אל המלון ולהשתאות עד בלי די עם רדת ערב, משלל האורות שנגהו על העיר הקסומה הזאת, הן בחלקה העליון והן באזורי הקדם שבה, בסאסי.