peters (21)

סנט פטרבורג

עירם של צארים ונסיכים, אצילים ורוזנים, עיר של אמנים, העיר הנצורה. הצארינה של רוסיה

על צאר ענק ועל עירו היפה, סנט פטרבורג

 

בחודש יוני 2004 הופיע פול מקארתני, ההוא מן "החיפושיות" בפני קהל של כ– 200,000 נפש ברחבת כיכר הארמון בסנט פטרבורג היפה. הקהל היה משולהב, הנוער התמוגג ואלפים רבים התנועעו בקצב המוסיקה כמוכי אקסטזת התרבות המערבית אשר כה רבות כמהו אליה.

 

כשבועיים לאחר מכן הובלתי את קבוצת המטיילים שלי אל אותה רחבה, אל כיכר הארמון המהוללת ואל אותו ארמון ממש. כיום נמצא בארמון המרהיב הזה אגף גדול ומרשים של מוזיאון ההרמיטאז' המפורסם, המציג לפני הקהל אוסף נדיר ויקר ערך של יצירות אמנות שלא תסולאנה בפז.

 

למעלה מ– 3 מיליון ציורים, פסלים, פריטי אמנות, כלי כסף וזהב ושאר מיני חמדות היקום מרוכזים במוזיאון האדיר הזה. אומרים כי אם תרצה להקדיש ולו רק דקה אחת אל מול כל יצירה, תצטרך לבלות מעל 6 שנים בשיטוט במסדרונות האינסופיים של הארמון המדהים הזה, אשר במשך מאות שנים היה מוקד של שלטונם של הצארים והצארינות, של תככים, של מסיבות חשק, אהבהבי חצר ומה לא.

רוסיה, מדינת ענק המשתרעת על פני שטח של 17 מיליון קמ"ר, ואשר מספר תושביה עולה על 148 מיליון היא מעצמה אשר הוכיחה עצמה מספר פעמים בהיסטוריה, ומדינה אשר ברשותה פוטנציאל אדיר. בשטחה נמצאים מעל 20% ממרבצי המחצבים החשובים בעולם, תושביה משכילים ואדמותיה פוריות.
ואולם הזעזועים הקשים שפקדו את רוסיה במרוצת מאה השנים האחרונות, ואשר החלו כאן, בארמון ובכיכר הארמון, הותירו את המדינה המיוחדת הזאת מעט מאחור, במצב של נחשלות ובמאבק בלתי נלאה של פרנסיה להשגת מעמד מוכר בעולם המערבי, ממש כפי שעשה זאת 300 שנה קודם לכן הצאר פיוטר הגדול, כאשר הקים כאן את עירו המרהיבה סנט פטרבורג (ובפי הרוסים סנקט פטרסבורג).

 

כאן, בכיכר העצומה הזאת נורו היריות הראשונות של צבא הצאר בינואר 1905, אל מול המון רעב ומושפל המוחה על עוניו ועל מדיניות הדיכוי שנהגו בו הצאר ואציליו, ואלו היו גם ניצני המהפכה שלא איחרה לבוא. מלה"ע ה– 1 חיסלה משאבים נוספים רבים מן האוצר הרוסי ופגעה קשות בפרולטריון.

אל הארמון נורה באוקטובר 1917 פגז יחיד מאוניית המלחמה הרוסית "אורורה" אשר שרדה את תבוסת רוסיה במלחמתה ביפן , פגז אשר סימן את המפנה בשלטון. הממשלה הזמנית אשר החליפה את הצאר המתפטר סולקה והשלטון נפל לידי הבולשביקים שכוננו בסנט פטרבורג את ראשית המשטר הקומוניסטי. את שמה הם החליפו ללנינגרד.

 

מאז נפילת השלטון הקומוניסטי שבו תושבי העיר לכנות אותה בשמה המקורי ויפה, סנט פטרבורג, והחלו מלקקים את פצעי העבר, שנים של חושך, רדיפות ומסך כבד של ברזל.

 

אכן יפה היא סנט פטרבורג. רחובותיה רחבים וארוכים, חזיתות הבתים בשדרות צבועות באופן מוקפד וניכר היה כי יד אומן עשתה כל מאמץ על מנת לשוות לבתי העיר חזות מלבבת ומאירת פנים לקראת מאות אלפי התיירים אשר פקדו את העיר במהלך שנת 2003,כאשר ציינו פרנסיה 300 שנה להיווסדה.

 

הכול יפה, הכול בוהק והכולכלפי חוץ. משנכנסתי אל חצר רחבה שמאחורי החזית הציורית והיפה, הייתה ההזנחה שורה בכל. קירות מטים לנפול, צנרת גלויה ורקובה וגן שבעבר היה בוודאי מרהיב ואילו כיום הוא זקוק לטיפוח דחוף.
ובכן, זוהי בוודאי מורשתו של פוטיומקין, אחד המצביאים והפוליטיקאים הגדולים בזמנה של יקטרינה הגדולה (שנות ה– 70 של המאה ה– 18). משביקשה הצארינה לשוט לאורך נהר הוולגה ולתור את הכפרים השוכנים לצידו, הקדים פוטיומקין הנלהב (אשר היה גם אחד ממאהביה הרבים של הצארינה) תרופה למכה, ציווה ליפות ולשפץ במהירות את חזיתות הכפרים לקראת ביקור השליטה ובטיח בכך את התרשמותה החיובית (ואגב כך הנחיל לז'רגון העולמי את המושג "כפרי פוטיומקין" שמשמעו עטיפה יפה למוצר פגום). כך גם נהגו פרנסי העיר לקראת חגיגות שנת 2003, כנראה בשל תקציב דל במיוחד.

המשכתי עם חברי קבוצת המטיילים
שלי אל כיכר הסנאט היפה
, מקום בו ניצב פסלו של פיוטר הגדול "פרש הארד" (מכונה כך על שם הפואמה המפורסמת של פושקין).
ניצבנו משתאים מול דמותו של הצאר הגדול הזה (תרתי שמע, גובהו במציאות היה מעל 2 מטרים), אשר בעוז רוחו, במנהיגותו ובתושייתו, הצעיד את רוסיה למעמד אימפריה, אך יותר מכך, בשל העובדה שהושפע מתרבות המערב החליט על בניית העיר ממש יש מאין.

24

בכיכר זו פרצה לראשונה מרידת הדקמבריסטים, קצינים צעירים בצבא הצאר אלכסנדר הראשון, אשר מחו נגד הצאר הצעיר והעולה, יורשו, ניקולאי הראשון, על עוולות השלטון וניסו ולברוא משטר חדש. המרידה דוכאה באכזריות רבה ואולם זכתה להיכנס אל כרונולוגיית המהפכות והמרידות הרוסיות אשר הביאו בסופו של דבר למהפכת אוקטובר המפורסמת, המהפכה הבולשביקית.

 

ב– 1701 פרצה מלחמת הצפון בין רוסיה לשבדיה על שליטה במאחזים אסטרטגיים בים הבלטי. 20 שנה של לחימה מתמשכת, במהלכה היו עליות ומורדות הביאו לנסיגת השבדים מרוב המבצרים לאורך מפרצי הים. על אדמת אחד מן המבצרים הללו החליט פיוטר ה– 1 (הגדול) להקים את עירו היפה, אשר תהא חלון אל אירופה המערבית.

הצאר אנין הטעם
, אשר בחל בארכיטקטורה ובתרבות הרוסים הנהוגים במוסקבה, הזמין אליו את טובי הארכיטקטים, הבנאים והאמנים ממערב אירופה, ואלו תחת ניצוחו והשגחתו, שקדו לילות כימים בבנייתה של העיר החדשה. עשרות אלפי עובדי כפייה, שבויי מלחמה שבדים ואיכרים פשוטים מן המרחב הרוסי הועבדו בבניית העיר. מנת חלקם הייתה עבודת פרך, מחלות ורעב, ובלילות נפלו קורבן למלתעות הזאבים אשר חיו ביערות שסביב מתחם הבנייה החדש. יתרה מכך. את אציליו חייב פיוטר להעתיק את מגוריהם לכאן ולבנות את בתיהם על פי טעמו ודרישותיו של הצאר, כמובן על חשבונם.

 

ב– 1725 כבר התגוררו בסנט פטרבורג, הקרויה על שמו של פטרוס הקדוש, פטרון העיר, כ– 40,000 תושבים. השאר כבר היסטוריה.
כמעט בכל מה שנגע הצאר, הפך לנכס צאן ברזל בארכיטקטורה המקומית וכל צאר וצארינה מצאו לנכון להאדיר ולרומם את שמם בבניית ארמונות והיכלות מפוארים יותר בעיר ובסביבתה. מכולם הגדילה לעשות הצארינה יקטרינה הגדולה, אשר שלטה ברוסיה ביד רמה, בכישרון רב, תוך צבירת אוצרות אמנות ובניית ארמונות, כיכרות ומעוזי אצולה רבים ברחבי העיר.

 

מספר ימים לאחר מכן, כתום ימים ארוכים שבהם סיירנו וראינו את הארמונות והרחובות המרשימים, תעלות המים הסובבות את העיר ואת תושביה המתעוררים למציאות חדשה; לאחר לילות לבנים בהם צפינו במופעי הבאלט והפולקלור וטעמנו מן הקוויאר המשובח והשמפניה והוודקה הצוננות, מצאתי עצמי יושב בקרון הרכבת המהודר אשר הובילה אותנו להלסינקי, בירת פינלנד. והייתי כחולם ומהרהר, ביני לבין עצמי.

 

על צאר אחד ענק ושאפתן אשר בנה עיר בכוח רצונו ומנהיגותו. על עיר מדהימה אשר ב– 300 השנה האחרונות הייתה לאחת מבירות אירופה המשגשגות ביותר, החשובות ביותר ואשר בין ארמונותיה נאספו במשך אותן שנים מיטב מיצירות האמנות של העולם המערבי.

 

עיר אשר בהיכליה רחשו תככים ואהבות אסורות, עיר שכמה ממנהיגיה נרצחו כדי לאפשר לטובים יותר לעלות במקומם לשלטון. בירה שצאריה הפכו אותה לאבן שואבת לגדולי הסופרים, המשוררים, הארכיטקטים, המוסיקאים והציירים בעולם של ימי הבארוק, הרוקוקו והניאוקלאסיקה.

 

עיר בה פרצו כמעט כל מהפכות רוסיה החל מלפני מאה וחמישים שנה ועד לימינו אנו, מהפיכות אשר הותירו את חותמן העמוק על העולם כולו. עיר עצובה ויפה, מרתקת ותרבותית, בירה אשר תהפוך בוודאי לאחת מערי הבירה החשובות ביותר של אירופה המתחדשת, במאה ה– 21 .