287

מוסקבה כן, מוסקבה לא

רשמים מבירתם של תארים ורוזנים, של דיקטטורים ומזכל"ים ושל...רוסים

רשמי ביקור במוסקבה
חודש מאי 2010
 

 
אינני יודע מדוע בחרתי אל נכון מן כינוי שכזה לכתבה הזאת. אולי מפני שמלכתחילה לקחתי את מוסקבה ב"מינון נמוך", אולי מפני שהתייחסתי אל הכרך האדיר הזה בספקנות ובחשדנות, אולי בגלל הרוסים ואופיים שטרם השתנה ואולי בגלל מזג האוויר הקודרני שקיבל את פני במוסקבה.
 
לפני כשנה נכחתי בחגיגה גדולה באחד מקיבוצי עמק חפר. זאת הייתה חגיגה לציון יובל עלייתו לקרקע של הקיבוץ, אשר בימי תפארתו התהדרו חבריו ובניו בכל הסממנים האופייניים לקיבוץ משגשג. במפעל תעשייתי אדיר, בפיתוחים חקלאיים ובשדות מניבים, בקבוצת כדורעף מעולה אשר רבים משחקניה שיחקו גם בנבחרת ישראל, בערבי תרבות משותפים, חגים ומסיבות, בוועדות שונות שחבריהן עמלו קשות ליצירת אווירה נעימה ונוחה לחברים ולבנים, בחדר אוכל גדול ובאולם תרבות בעל עיצוב חדשני, ועוד שאר דברים.

אכן, הייתה זאת חגיגה מרשימה שהתכוננו לה היטב. אתר אינטרנט נחנך לרגל המאורע, סרט זיכרון הופק ונמכר לכל הבנים, ספר מתכונים מיוחד הודפס, כזה המעלה מן האוב את המטעמים הנפלאים שניחוחותיהם עלו בזמנו במטבח הקיבוץ, ממיטב המסורת הגלותית ועוד.

העניין הוא, שחברי הקיבוץ של אז, אשר נראו כה עליזים וצוהלים ביום חגם, לא ממש חברים וערבים זה לזה, בימים אלו. עם הרמת מסך ההפרטה (ועוד קודם לכן) נחשפו מערכות יחסים עכורות, משקעים עלו מן העבר, מלחמות וסכסוכים פרצו ופורצים חדשות לבקרים והאיבה והקנאה והרוח הרעה, שוכנות להן כבוד בין בתי הקיבוץ, אשר כבר מזמן אינם דומים, בית אחד למשנהו, אלא מגלמים את הפערים הכלכליים האדירים אשר לפתע נתגלעו, עם התפרקות המערכת הקיבוצית הסוציאליסטית.
נכון, עשו להם חגיגה יפה, נכון, כיבדו את וותיקי הקיבוץ, העלו על נס את פועלם ואת תרומתם לשגשוג הקיבוץ ולהבאתו עד הלום, נפגשו והעלו זיכרונות, נפרדו בחיבוקים ונשיקות ובהבטחה הגדולה כי "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" ופרשו איש לאוהליו, איש למשקעיו ושנאותיו.
יומיים לאחר החגיגה הגדולה שבו הניכור והזרות לשכון בין שבילי המשק היפה, אשר פעם התפתלו בין מדשאות ופינות נוי וכיום אין מי שיטפח אותם.
 
ובכן, בכך נזכרתי כאשר ביקרתי לאחרונה במוסקבה.
העיר הענקית הזאת, המשתרעת על פני שטח של 1000 קמ"ר ומאכלסת כ- 10 מיליון תושבים נראתה כאחוזת תזזית לרגל ציון חגיגות יום הניצחון ההיסטורי על גרמניה הנאצית, 65 שנה לאחר ה- 9 במאי 1945.
סרטים צבעוניים נמתחו על פני עמודי התאורה הענקיים, על חזיתות הבתים, על מעקות הגשרים ועל בימות העיר והכיכרות. צילומי שחור לבן ענקיים נתלו בכל פינה, כאלו המראים את ימי זהרה של רוסיה מעט לאחר הניצחון ההוא, את מרשל ז'וקוב, משחרר מוסקבה וכובש ברלין הרוכב על סוסו הלבן בעת מצעד הניצחון בכיכר האדומה, את שאגת החיילים הרגליים המסתערים לעבר אויביהם בחסות טנקי טי 34 הסובייטים, שועטים בעקבות הנאצים המובסים, את סבלם של הכפריים והקרבנות, את שמחת הניצחון.
עשרות ווטראנים (גיבורי מלחמה קשישים ומעוטרים) הוזמנו אל רחבת הקרמלין, נופפו והצדיעו לשלום, הצטלמו עם כל המבקש. זוהי שעתם היפה. מחר כבר ישובו לשגרת יומם האפרורית.

381


הקרמלין עצמו, ליבה ההיסטורי של העיר, זרח למרחקים בתאורת צבעי כחול, לבן ואדום, צבעי הדגל הרוסי, ובשלל קרני לייזר שצבעו אותו ואת שמי מוסקבה האפורים. אכן, מתחת לשמי מוסקבה העניינים נראו נפלא.
למחרת, ה- 9 במאי 2010, התקיים מצעד הניצחון. ממש כמו ההוא מלפני 65 שנה, ממש כמו מצעד יום המהפכה אשר נצעד בנובמבר 1941, כאשר הגרמנים ניצבו כבר בשערי מוסקבה והייאוש אחז בכל. סטאלין התעלה אז על עצמו, בחר להישאר בעיר הנצורה ואף ציווה לקיים את מצעד יום המהפכה. החיילים והטנקים שעברו אז בסך, המשיכו בדרכם אל קווי החזית.

אלפי מוזמנים (בהם גם נשיאנו מר שמעון פרס) נכחו במצעד הצבאי המפואר ביותר שצעד אי פעם במוסקבה. כלי משחית נעו בסך, פלוגות חיילים צעדו בקצב אחיד וסימטרי, מגביהים מגפיהם ושואגים את שאגת ההלל ומטוסים יצרו את אחד ממפגני האוויר המרשימים ביותר שנראו אי פעם בשמי מוסקבה. מיליונים נשאו עיניים אל על בגאווה. לפתע נשכחו מעשי הטבח הנוראיים של איוואן האיום במאה ה- 16, לא נודעו התסיסות, המרידות והמהפכות מול הצארים המושחתים, ופשעי סטאלין וחבריו היו כלא היו. היכן הם הקולאקים והגולאגים, איה הטיהורים העצומים שגבו מיליוני קורבנות, איפה הקיבעון, הסיאוב והריקבון שפשו בכל פינה בעיר הזאת בימי ממשיכי דרכו של העריץ? התאדו כולם והיו לשמחת ניצחון אחת גדולה, ולמסיבת אחדות נדירה בעצמתה.

699


למחרת המצעד הגדול ומופע הזיקוקים המרשים חל יום שבתון והחגיגות נמשכו ונמשכו. בפארקים זרמו הבירה והוודקה כנהרות, ועשרות אלפי חוגגים התגודדו בהם, לועסים קלחי תירס, מלחכים צמר גפן מתוק, מנופפים דגלים אדומים עם סמל המפלגה הקומוניסטית ההיא, וגם עם דמותו של סטאלין. כן, ההוא שנחשב לגדול צורריה של רוסיה ולאכזר שבמנהיגיה, הפך אף הוא לגיבור לשעה קלה של שיכרון הניצחון. אכן, אין כשמחת המנצחים, אין כצהלת החוגגים, אין כהמיית השיכורים הנעים בקצב לא קבוע לצלילי המארשים של הצבא האדום הנשמעים בכל פינה. העם הרוסי צמא לטקסים, חגיגות, מצעדים ונאומים, כאלו שיזכירו לו את עברו המפואר, את גבורת בניו, וישכיחו ממנו ולו גם לשעה קלה את טרדות היומיום הבלתי נגמרות של עם החי במדינה ענקית השרויה עדין במשבר כלכלי עמוק, ופרנסיה מתחבטים בשאלת פרצופה של הפדרציה הרוסית והבירה מוסקבה.
 
וממש כמו באותו קיבוץ קטן בעמק חפר, ההוא שהיה פעם מפואר וכיום נותר ממנו רק זיכרון עמום לתפארת העבר, שבו תושבי מוסקבה לעיסוקיהם, כבר ביום שלמחרת. שקועים בטרדות היומיום, מנוכרים וחשדניים זה לזה, מסתירים הכנסות, מורגלים בשחיתות ובמתן שוחד, מיואשים משהו ממה שמתרחש ומן הסתם, מתגעגעים לימים גדולים יותר.
 
מלכתחילה הייתה מוסקבה עיר הבירה של רוסיה. העיר החלה דרכה כמבצר על נהר מוסקבה והתפתחה כצומת דרכים חשוב. כזאת הגדלה והולכת, הנבנית בארמונות ובמנזרים ומתפתחת באופי ובמסורת הרוסיים המזרחיים. 

בשנת – 1712, הפתיע הצאר פטר הגדול כאשר בחר להעביר את בירתו לסנט פטרבורג, עיר מערבית לעילא ולעילא, אותה הקים יש מאין במשך 9 שנים, כשהוא מעביד לצורך משימתו עשרות אלפי שבויי מלחמה וכן אריסים רוסים לרוב. מוסקבה כמו נעזבה, התרוקנה מאציליה, חצר הממלכה הועתקה צפונה והעיר כמו נדמה ואפילו רחשה איבה לצאר. ואולם פטר הגדול היה זה שהפך את רוסיה לאימפריה חזקה ומשמעותית במרחב האירופאי.

אנשי מוסקבה לא הירפו ולא סלחו לה לעיר המערבית ההיא, סנט פטרבורג, על "גניבת" בכורתם. את כל מהפכות רוסיה העתיקו אליה, איימו על צאריה ואף רצחו בהם, ירו על ממשלתה ובסופו של עניין חוללו את המהפכה אשר מוטטה את שלטון הצארים והעלתה את המשטר הבולשביקי לשלטון.
לנין בחר להחזיר עטרה ליושנה והשיב את מרכז השלטון הקומוניסטי למוסקבה. פטרוגראד (סנט פטרבורג) נעזבה ומוסקבה חזרה לחייך. האומנם?
בימי סטאלין הייתה העיר מוקד לפעילות הרודנית הידועה של המשטר הנוקשה, של הנקו"ד (המשטרה החשאית לביטחון המשטר). כאן הילכו אימים שמועות, מכאן הוצאו פקודות והוראות לדיכוי, טיהור והרג, מכאן נוהלה מלחמתה הכמעט בלתי אפשרית של רוסיה נגד הפולש הגרמני במה שידוע בשם "המלחמה הפטריוטית הגדולה", וכאן נהגו הרעיונות הגדולים של יצירת ברית מועצות אדירה, כזאת שתאיים על החצי המערבי של הכדור במשך שנות המלחמה הקרה (אשר טרם נסתיימה, לדעתי). אנשי הנקו"ד כבר מזמן לא נמצאים כאן, בהמשך הם יוחלפו על ידי ארגון הקג"ב, אשר גם הוא כבר לא קיים כיום. מדהים לצפות על אחד מארמונותיה היפים ביותר במוסקבה, הבנוי בסגנון רנסאנס אדמדם, קליל ונינוח, ולדמיין כי כאן שכן מטה הקג"ב של אז, והיום מטה המשטרה הפנימית.

660


מאידך – כאן גם התפתחה התרבות הרוסית המעולה, שהביאה לעולם את גדולי הסופרים והמשוררים, את גדולי המוזיקאים והאמנים, את גדולי המחול המודרני, ואת מוסדות המחקר האוניברסיטאיים המעולים.
 
קשה להשתחרר מרשמיותה של מוסקבה. כלפי חוץ, נראה כי העיר עברה ועוברת מתיחת פנים משמעותית. גורדי שחקים נוספו לה, מרכזי עסקים, מגדלי דיור יוקרתיים, בנייני ציבור מרשימים, פארקים, כיכרות ואין סוף פסלים.

מבט כללי על מוסקבה ממחיש עיר בעלת אופי רוסי לכל דבר, בניגוד למשל לאחותה / יריבתה מצפון, סנט פטרבורג, בעלת החזות המערבית והמאופקת. במוסקבה קיים בליל של סגנונות בנייה שמקורם בהשפעות זרות ומפינות שונות ברחבי רוסיה. מאות כנסיות בעלות כיפות בצל פזורות ברחבי העיר, קו הרקיע שלה מעוטר בסדרת בנייני ענק שנבנו עוד בימי סטאלין, והידועים בכינויים, "שבע האחיות". בנייני תחנות הרכבת ממחישים עושר ארכיטקטוני של צריחים, כיפות, חזיתות קלאסיות, מבנים בעלי חזות יוונית קדמונית או אקלקטית. ובתוך כל אלו משובצים מאות מבני עסקים, בנקים, משרדי ממשלה, גורדי שחקים חדישים של מרכזי עסקים ומבני מגורים. אלו וגם אלו מכוסים ע"י שלטי ניאון ענקיים ומרצדים, סיסמאות פרסום גדולות, שתי וערב של חוטי טלפון וחשמל והמולת רמזורים. אכן, עיר בינלאומית לכל דבר, עיר ההולכת ומתמוססת בין כנפי הגלובליזציה אשר מזמן כבר פרושים על שמינו.
 
ואולם מתחת לפני השטח מתנהלים חיי העיר בסרבול נורא, המזכיר את ימי הביורוקרטיה שהיו כאן בעבר. הפקידים עדיין מושחתים, מתת בסתר הוא כורח המציאות, כמעט כל אחד חשוד בשחיתות ובנתינת או לקיחת שוחד. אין אדם סומך על חברו, השוטרים מביטים בך במבט אטום והסרבול ניכר בכל.
העיר סואנת וגועשת ונדמה כי למרות המהומה וההמולה הבלתי פוסקת, מסוגרים תושביה, איש איש להרהוריו ולענייניו הוא. הם חולפים בזריזות אל דרכם, לאורך הרחובות, או במעברי הרכבת התחתית. שקועים במסרוניהם, עיתוניהם או באייפון שלהם המשמיע להם מוסיקה, מתעלמים איש מרעהו, הם אצים לדרכם ומזמן כבר אינם מתרשמים ממסדרונות הפאר התת קרקעיים והמעוטרים של הרכבת התחתית במוסקבה, והמהווים חלק בלתי נפרד מאטרקציות הביקור במוסקבה.
מסדרונות אלו עוצבו בצורה מדהימה בימי סטאלין וממשיכי דרכו, והפכו להיות אחד מצינורות האינדוקטרינציה של המפלגה הקומוניסטית. מאז 1936, עוטרו מסדרונות הרכבת התחתית בשלל פסיפסים מרהיבים, נברשות נוצצות, פסלים ותבליטים המתארים את עיקרי הרעיון הקומוניסטי: עבודה, חקלאות, תעשייה, מדע, הישגים וערבות הדדית וכמובן, פולחן אישיות. אכן, רעיונות נשגבים (אשר גבו בדרך להשגתם מיליוני קורבנות בקרב העם).

מוסקבה של המאה ה- 21 מתבודדת ומתבדלת, זרה, מנוכרת ומתנכרת, וכתושביה, כך גם העיר עצמה. נדיר לשמוע את השפה האנגלית מדוברת כאן, פשוט מתעלמים משאלותיך ומסובבים לך את הגב. נדיר לתפוס כאן חיוך חמים, מבט חברותי או הכנסת אורחים לבבית.
בשערי הכנסיות מתגודדים קבצנים ונכים המדדים לעבר המבקר בבקשת רחמים ותרומה כלשהי. בשולי תחנות הרכבות מתלהמים עשרות שיכורים, שניכר בצבעם ובפניהם כי הם יוצאי מדינות חבר העמים הסובייטי לשעבר. קולניות ואלימות מחרחרים מגרונם, משתינים בגלוי, מתבוססים בקיאם ונטפלים לכל עובר אורח. אכן, שומר נפשו ירחק מתחנות רכבת מסוימות, למשל תחנת לנינגראד, או תחנת קזאן, או תחנת הרכבת הטראנס סיבירית.

97


ובנוסף לכך, נותר האופי הרוסי נוקשה וחמור, אדיש ומתעלם, חשדן ובלתי מתפשר כשהיה, אולי שריד לחינוך של משטר סטליניסטי וסובייטי בן עשרות שנים.
שוטרים מגיפים לפניך לפתע פתאום, ללא כל התרעה את הכניסות לשערים, סוגרים רחובות שלמים, ושומרי פארקים מושחתים רומזים לך כי רק במתן שוחד יאפשרו כניסה לפארק.
ובתוך כל זאת, שועטים אלפי כלי רכב מפוארים של אוליגארכים, מהסוג שנראה רק במגזינים מהודרים, ויפהפיות מדהימות ניבטות מתוכן, נוצצות בשלל תכשיטים, מוסקבה היא העיר בה נמצא מספר המיליארדרים הגדול ביותר בעולם, אך גם עוני גדול ועזובה לצידו.

 

ואולם אי אפשר להבין את העולם, לרדת לסוף דעתה של אירופה או להעמיק בתולדות ההיסטוריה העולמית והאמנות ללא ביקור במוסקבה.

 

הקרמלין הוא מרכז אדיר של האימפריה לדורותיה, מוקף חומת לבנים אדומה וצריחים משולשים נושאי שמות מוזרים. רחבת הקרמלין עמוסה בכנסיות ישנות וכל אחת אוצרת סיפור מופלא משלה. שיטוט במוזיאון תכשיטי הצאר שבקרמלין חושף את עושרם הבלתי נתפס של שושלות הצארים לדורותיהם בימים בהם מאות אלפי רוסים גוועו ברעב.
הכניסה לכיכר האדומה מרהיבה אף היא. למרגלות חומת הקרמלין משתרע גן אלכסנדר בו ניצב הקבר לחייל האלמוני, ומשמר כבוד מכתיף את נשקו ועומד דומם על משמרתו. בסמוך נמצא המוזיאון ההיסטורי הרוסי שהמבנה האדמדם שלו מהווה חלק בלתי נפרד מקומפלקס הכיכר האדומה. בחזית המוזיאון ניצב פסלו של המרשאל ז'וקוב, מצילה הידוע של מוסקבה, מנצחה הגדול של גרמניה וכובש ברלין. אדם מוכשר ומיוחד בעל זכויות רבות, אשר הודח בהדרגה מתפקידיו לאחר המלחמה, בעיקר בגלל האיום שסטאלין חש מפני דמותו הכריזמאטית.
בלב הכיכר, למרגלות החומה המזרחית של הקרמלין ניצב המאוזוליאום של לנין. יש לו בוודאי מעריצים רבים, לאדון לנין ואולי משום כך נשמרה גופתו החנוטה (או שמא, העשויה פלסטיק??) בתוך מבנה הקבר. מאחוריו, קרוב יותר לחומת הקרמלין נמצאת חלקת הקברים של גדולי האומה, ובהם קברו של סטאלין (אשר הועתק הנה לאחר הדה-לגיטימציה שעשה לו חרושצ'וב ב- 1956). מדרום מזדקרת כנסיית וסילי הקדוש, על תשעת צריחיה המעוטרים. הכנסייה נבנתה ע"י איוואן האיום במחצית המאה ה- 16, לאחר נצחונו ההיסטורי על קזאן, בירת הטטארים.
 
בסמוך משתרע מרכז הקניות הגדול והמפואר "גום" הבנוי בסגנון ויקטוריאני משהו. חזית הבית, כמו גם חלקיו הפנימיים מהודרים ומזמינים בעלי הון לנסות ולרכוש כמה מן הידועים שבמותגי התבל. העניים מוזמנים לרכוש גלידה.
 
בעיר פזורים כמה מן התאטראות המפורסמים ביותר בעולם, ובהם תאטרון בולשוי. לבקר במוסקבה ולא לצפות באחד ממופעי הבאלט הרבים המועלים בה מידי ערב, כאילו לא ביקרת בעיר ולא ירדת לסוף דעתה ותרבותה. במרכזה נמצאים כמה מן המוזיאונים החשובים ביותר בעולם. ביקור במוזיאון פושקין חושף אוצרות אמנות שלא תסולאנה בפז. ביקור במוזיאון גלאזונוב מפגיש את המבקר עם אחד מגדולי צייריה המודרניים של רוסיה, ואולי הלאומי שבהם, המפליא לתאר את תולדותיה של רוסיה מאז ימי הביניים, דרך מלחמותיה, קבלת עול הנצרות, עליית הצארים, עליית המהפכה ועד ימינו אלו.

שיטוט לאורך מדרחוב "ארבאט" הוא מהנה מאין כמותו. לצד עשרות חנויות מזכרות רוסיות ובהן בובות, בבושקות, חולצות ופסלונים פזורות עשרות מסעדות חינניות המגישות אוכל רוסי טיפוסי, פירושקי על שלל טעמיו, מתוקים, בירה ועוד.

ביקור בכנסיית ישו המושיע, הניצבת על גדת נהר מוסקבה, והמבהיקה בבצליה הזהובים הוא עוצר נשימה. קשה להאמין כיצד הצליחו משחזרי הכנסייה להקים את היצירה הזאת מחדש, ובמשך 5 שנים בלבד, ולעטר את קירותיה בשלל ציורים ופרסקאות מדהימים. לסטאלין היו תכניות אחרות; הוא ציווה להרוס את הכנסייה ולהקים במקומה מרכז כנסים אדיר מימדים שיהיה פי 2 מגודלו של בניין "האמפייר סטייט בילדינג" בניו יורק. בראש המבנה ההוא אמור היה להתנוסס פסל ענק של לנין, וראשו של הפסל היה אמור להיות ספריה…ורק הקרקע החולית שעל גדת הנהר מנעה את הבנייה המטורפת והמגלומאנית הזאת.
 
ואם עייפתם מן המרכז ההיסטורי של מוסקבה הישנה, סעו אל גבעת האוניברסיטה. מכאן מובטח נוף עוצר נשימה לעבר נהר מוסקבה, מבני "שבע האחיות" של סטאלין, מנזר הבתולות והאצטדיון האולימפי.
ואולי פשוט, עלו על אחת מספינות הנהר הרבות המפליגות לאורך נהר מוסקבה, התפרקדו לכם נוכח המראות המתחלפים, מבני המגורים, הכנסיות, מרכזי העסקים, הגשרים והפארקים, ותפסו שלווה.

514


דרך נוספת להירגע מעט מן ההלם שמשפיעה עליך העיר העסוקה והאפורה הזאת היא לסור לאחד מן הפארקים הרבים המעטרים את כבישי הטבעת שלה. פארק גורקי הוא אחד מהם, וכמוהו גם פארק הירידים הגדול השרוע על פני שטח עצום למרגלות מלון קוסמוס הענק. כאן יש סיכוי להכיר מעט מן האופי הרוסי האחר. האנשים לבביים יותר, משפחות וזוגות אוהבים המשתעשעים בין מתקני הפארקים, נהנים מפריחת האביב, לוגמים בירה ולועסים שיפודי בשר. מן הסתם, מעט מזון לגוף פותח גם את הדרך לנפש, והחיוכים שבים ונמרחים על הפנים.
 
באחד הערבים החמימים של אותו חודש מאי, ערב המצעד הגדול לציון 65 שנה לניצחון הרוסים על גרמניה, נפניתי מעיסוקיי ונסעתי להאזין למקהלה ווקאלית אשר חבריה הופיעו באחת מכנסיות העיר.
הס הושלך באולם והקהל נדם והוקסם מן הקולות המלאכיים שנבעו ובקעו מגרונותיהם של שמונה חברי המקהלה, ארבע נשים וארבעה גברים. שירתם פילסה נתיבות ו"הבקיעה" את הנפש האטומה ביותר, עלתה אל על השמיימה בסערה כמו ביקשה תפילה. שירי דת כנסייתיים ושירי עם נוגים. שירי אהבה וגעגוע, שירי לילות מוסקבה ושיר פעמוני אביב.
ובעוד שירתם מרחפת בחלל האולם הכנסייתי, מהדהדת באוזניי ובנפשי ופוצעת את שקיקי הדמעות שלי בהתרפקות געגועים אל שירי תנועות הנוער מפעם, הלחנים הרוסיים והמלודיות הנוגות, חזרו המחשבות וניקרו בי.
 
אכן, מוסקבה, כן… כי בכל זאת מדובר במטרופולין ענקית ומדהימה, בירת אימפריה, שיש בה שפע אטרקציות, מוזיאונים, תיאטראות, תרבות עשירה, מורשת גאה וגם פעילויות לרוב. 

ואולי, מוסקבה לא… כי בתוך כל אלו חיים בה אנשים המשדרים צינה, ניכור ואטימות, אולי זכר לימים בהם העיר עמדה מלכת, נעצרה בהתפתחותה וכל מעייניה היו בדיכוי תושביה וברדיפתם. לא ממש נעים…

וכבר אמרו לפני: "האנשים ובני העיר הם המעצבים את פניה, והעיר ממשיכה ומכיירת בם כרצונה".
עוזי טאובר

מאי 2010

רשימת תמונות מלמעלה למטה:
1. תאורת ליל קסומה על חומות הקרמלין
2. ווטראן מקומי מצטלם עם כל דיכפין
3. מזרקה נפלאה בלב אחד הפארקים במוסקבה
4. מעבר תת קרקעי מעוצב ברכבת בתחתית במוסקבה
5. מזרקת פטר הגדול על נהר מוסקבה