פריס

מרכז פומפידו
בכל מקום ע"פ כדור הארץ משתדלים מנהיגיםלהותיר את שמם וחותמם. מוזיאון האמנות המודרנית החשוב והגדול, הקרוי על שם ז'ורז' פומפדו (נשיא צרפת 1969-1974)מהווה סמל יסוד לאמנות מודרנית.
עם בנייתו עורר המוזיאון וויכוח מר בקרב אזרחי פריס, בשל צורתו ואופיו היוצאים דופן בנוף בפריסאי.
יצירתם הארכיטקטונית של האדריכלים רוגרס ופיאנו היא צירוף מדהים של צינורות צבועים בירוק, אדום וכחול, כל צבע מסמל את תפקידו של הצינור: חשמל, מים, איוורור. כל קרביו של הבניין חשופים החוצה. גם המדרגות הנוסעות נמצאות בחוץ, מחופות בשרוולי זכוכית המאפשרים לנוסעים בין חמש קומותיו של הבניין להתבונן במראות החוץ.
הכיכר הרחבה שלרגלי המרכז מהווה מוקד למופעי רחוב וציירי רחוב, ולקהל הצופים בהם.

שדרות שאנס אליזה

השדרה המפורסמת, שאורכה 2 ק"מ, מתחילה בשער הנצחון הגדול, ומסתיימת בכיכר הקונקורד.

השדרה נסללה בשנות השישים של המאה ה- 17 כדי לאפשר מעבר לשיירת המלוכה אל גני טילרי. עם שנים התפתחה, והייתה לאייטם מוביל וסמלי בתרבות הנהנתנית של הפריסאים.
בחלקה העליון חנויות יוקרה, בתי קולנוע, משרדים של חברות תעופה, לשכת התיירות, ובתי קפה, שבהם יושבים לצפות על העוברים ושבים.
חלקה התחתון של השדרה, זה הקרוב לכיכר קונקורד הוא החלק הרשמי המוקדש להיכלות, מבני ציבור, כיכרות נוספות ומצעדי יום הבסטיל.

לה פטי פלה (הארמון הקטן)
בחלקה התחתון של השדרה שני פארקים, המובילים לשני מבנים חשובים: פטי פלה (ההיכל הקטן – Petit Palais), וגראן פלה (ההיכל הגדול – Grand Palais), מבנה העשוי כולו מזכוכית ומתכת. שני ההיכלות הללו נבנו במיוחד לכבוד ה"אקספו", התערוכה הבינלאומית בשנת 1900, והיום הם משכן לתערוכות.

בפטי פלה מצוגות תערוכות מתחלפות מעולם האמנות העכשווי, וכן אוסף מרשים של זרם האמנות האימפרסיוניסטי הצרפתי. בגראן פלה יש בין היתר מוזיאון מדע – פלה דה לה דקוברט (ארמון התגליות – Palais de la Decouverte). מאחורי הפארקים חבוי גם ארמון האליזה, הוא משכן נשיאי צרפת, ושגרירויות ארצות הברית ואנגליה.

מגדל אייפל

סמלה של פריס, אשר מליוני תיירים צפו ממנו על עיר האורות, והוא זכה להיות במשך 40 שנותיו הראשונות המגדל הגבוה בעולם. "טור אייפל" נולד בשנת 1889, לחגיגת יום ההולדת ה-100 למהפכה הצרפתית, ובעיקר לכבוד היריד הבילאומי שהתקיים בפריס בשנה זו. החדשנות בבניית מגדל הייתה למטרת האטרקציה, ולא למטרה פונקציונלית.
בשנת 1964 הכריזה ממשלת צרפת על טור אייפל כ"אתר לאומי", ובכך נתנה גושפנקא רשמית להפיכתו לסמל העיר פריס.
נוף מרהיב של פריס נשקף מהמגדל. בלילה (החל משעה 21:00), מנצנץ המגדל למרחקים. למגדל שלוש קומות שניתן לצפות מהן, הראשונה בגובה 57 מטר, השניה בגובה 115 מטר, והשלישית בגובה 267 מטר, לכאן התור למעלית ארוך במיוחד, ולמדרגות – קצר.

מוזיאון ה"לובר"

המוזיאון המפורסם בפריס, ובעולם כולו. ביתה של יצירת האמנות הידועה בעולם, המונה ליזה, ושל אוספים אדירים של אמנות אירופית, ארכיאולוגיה ועוד. המבנה המרשים כולל את פירמידת הזכוכית המודרנית הנטועה בלב חצרו ומבילה את המבקר לארבע שלוחות המוזיאון.
המוזיאון כולל בתוכו 250 אלף פריטים, משנת 5000 לפני הספירה – לחובבי ארכיאולוגיה, ועד שנת 1848

הבניין נבנה בתור מבצר בידי מלך צרפת פיליפ אוגוסט במאה ה-12. במאה ה-16 העתיק לואי ה-14 את משכנו לוורסאי, והשאיר את הארמון לעיר פריס בתור מוזיאון. במהפכה הצרפתית, עם הלאמת כל נכסי המלוכה, הפך המוזיאון לציבורי ולרכוש המדינה.

כדאי לתכנן את הביקור היטב בשל המבחר העצום. אוספי הפסלים ועבודות האמנות הם המדהימים בעולם.

בית האופרה הישן

בית האופרה הראשון והמסורתי של פריס, המכונה על שם האדריכל שבנה אותה, שארל גרנייה, שהשלימה בשנת 1875. הבניין בנוי בסגנון ניאו-רנסנס, ההוד וההדר מכים בעיני הנכנס אל תוך האודיטוריום בעל חמש הקומות. האטרקציה המרכזית של האודיטוריום היא התקרה, המצויירת כולה בידי מרק שאגאל, שעשה זאת
בשנת 1964. זוהי אחת משכיות החמדה של פריס. האולם מכיל 2,000 מושבים, מחירי הכרטיסים בהתאם לטיב המקומות. הבניין שימש תפאורה לרומן המפורסם של הסופר גסטון לרו, "פנטום האופרה".
אפשר לבקר ולראות את האופרה כל יום בין השעות 17.00-10.00. עדיין מועלות בו אופרות, במקביל לאחיו הצעיר, בית האופרה החדש בכיכר הבסטיל.

כנסיית מדלן

כנסיה גדולה המוקדשת למריה מגדלנה, המוקפת סביב ב-52 עמודים בעלי כותרות קורינתיות שגובהם 20 מטרים. בנייתה ארכה שנים רבות ונסתיימה ב-1842. אל חזית הכנסיה, הנראית כמקדש יווני מוביל גרם מעלות רחב, ממנו נשקף המראה התכנוני הייחודי של פריס.
הכנסיה עברה ביחד עם פריס כולה תהפוכות רעיוניות רבות: נפוליאון רצה להפוך אותה למקדש לתהילת צבאו ונצחונותיו הצבאיים, אך במקום זה הקים את שער הנצחון. הוצע גם להפוך את הכנסיה לבורסה, לבנק של צרפת, ואף לתיאטרון. לאחר שחזרה המלוכה הוחלט להשאיר אותה בתור כנסיה, כפי שנבנתה. בתוך הכנסיה מבט למעלה מגלה שלוש כיפות גדולות, המחדירות אור אל האולם המרכזי. פעם בחודש מתקיים בה קונצרט של מוסיקה כנסייתית.

כנסיית נוטרדאם

נוטר דאם דה פריס, הקתדרלה המפורסמת של פריס, בת שני המגדלים, מהווה מוקד תיירות ראשי של פריס. בכנסיה נערכו מיסות מפורסמות במהלך ההיסטוריה. הקתדרלה מהווה דוגמה קלאסית לארכיטקטורה גותית, שעיקריה, צריחונים גבוהים הנראים כנטיפי חול ים, חלונות "רוזטה" עגולים, שערים מעוטרים בקשתות נסוגות ועוד.
במרכז האי לה סיטה נבנו כאן לראשונה מבנים שונים, החל במקדש רומי ליופיטר, עבור דרך כנסיה נוצרית ראשונה במאה הרביעית לספירה, כשאליה נוספה כנסיה נוספת המוקדשת לגבירתנו של פריס – נוטר דאם. הכנסיות ידעו ימים קשים של הרס, עד שההגמון דה סולי החליט במאה ה-12 להקים במקום קתדרלה חדשה. הבניה נמשכה כמאתיים שנה, ולכן הסגנון מעורב רומנסקי-גותי. במאה ה-19 עברה שיפוצים נרחבים.

הוטל דה וויל

ארמון מפואר בעל חזית ניאו-קלאסית, המקורה בגגות טרפז האופייניים לפריז. זהו מושב עיריית פריז, הסמוך למרכז שאטלאט. בסביבת ה"הוטל דה וויל" (השם הצרפתי של המקום) יש המולה תוססת של תיירים ומטיילים. ניתן להגיע מכאן בצעדים ספורים אל ה"פלה-רוייאל" (ארמון המלוכה הצרפתי), אל האיל דה לה סיטה, אל מרכז פומפידו, וכמובן, ותמיד, אל גדת הנהר.

ברחבת הארמון, שהוקם כאן על בסיס מבנה ישן יותר במאה ה- 18 מתקיימים טקסים, חגיגות ואירועים חשובים. כמו כן משמשות מדרגות הבניין לסיקורי טלוויזיה.

ניתן לבקר בלובי המפואר של הבית.

כיכר הקונקורד

אחת הכיכרות הנעימות שהיא גם נקודת יציאה לכל כיוון בפריז, בעיקר עבור תיירים. ממרכזה של הכיכר אפשר להביט מערבה לעבר השאנז אליזה ושער הנצחון הגדול; דרומה, לעבר גשר הקונקורד וארמון בורבון, ממזרח נמצאים גני הטילרי והלובר עם שער הנצחון הקטן ומצפון רחוב רויאל שבקצהו נראית כנסיית מדלן.
במרכז הכיכר מתנשא אובליסק מצרי לגובה של 22.8 מטרים, וקצהו פירמידה מוזהבת.
הכיכר עוצבה בין השנים 1754 – 1763 עבור לואי ה-15. האירוניה היא שדור מאוחר יותר (ב-1791) הורד פסלו של לואי ה-15, ובמקומו הוצבה בכיכר הגיליוטינה של אנשי המהפכה הצרפתית, ששימשה להוצאה להורג של בנו, לואי ה-16, כמו גם את הוצאותיהם להורג של מרי אנטואנט.

האובליסק, משנת 1300 לפני הספירה, הוענק במתנה למלך לואי-פיליפ ב-1829, ע"י מוחמד עלי, שליט מצרים.

גלריה למכוניות נוסעים

דוגמא אחת מיני רבות של עיצוב יוצא דופן לחלונות ראווה, מוצרי צריכה, אמנות ועוד, אשר פריס מפורסמת בהם.

בקצה שדרת שאנס אליזה, לא הרחק משער הניצחון יש כמה גלריות המציגות מכוניות עתידיות. אהבתי במיוחד את זו ששייכת ליצרנית המכוניות היפנית "טויוטה", שמעצביה טרחו בקישוט, העמדה ועיצוב יוצאי דופן למכוניות החברה.

במקום ניתן לראות מכוניות עתידיות, מעוצבות לעילא ולעילא המונעות ע"י חשמל. בקומה העליונה נמצאת גלריה נוספת בה יכולים בני נוער (ולא רק…) להתחרות ביניהם במרוץ מכוניות דימיוניות.

מיצג דומה נמצא מעט הלאה, על ידי יצרנית המכוניות הצרפתית "רנו".

מאז שהתוודעתי אל עולם הטיולים והתיירות, אינני חדל מללמוד, לחקור, לכתוב ולצלם, וגם להדריך. נופים עוצרי נשימה, אגדות עם, סיפורים, בני אדם, תרבויות, מוסיקה ושאר אמנויות הינם חלק בלתי נפרד מן החומרים שנוצקו בי והפכו לקוקטייל סוער של תאוות מסעות, למידה, צילום והתאהבות בלתי פוסקת עם מקומות חדשים. לצידם, קיים בי הרצון להנחיל את הידע שצברתי ולחלוק עם אחרים את חוויותיי הרבות. מעל מחצית היובל אני מטייל, מכיר ומתרשם, מדריך ומספר, מצלם ומציג לפני אחרים. ענף התיירות המקצועית הוא חלק בלתי נפרד מחיי הבוגרים.