פירנצה
הדואומו, סנטה מריה דל פיורה
בשנת 1296 החל האדריכל ארנולפו די קאמביו לבנות את מבנה הקתדראלה, הנחשבת לרביעית בגודלה בעולם. הכיפה, שבנייתה תוכננה ע"י ברונלסקי (שנסע, לצורך כך, לרומא כדי לחקור את כיפת הפנתיאון) הושלמה ב- 1463 ומאז מהווה הקתדראלה את סמלה של העיר, הנשקף מכל פינה ומכל תצפית. זהו גם המבנה הגבוה ביותר בפירנצה, וכמובן, זה המשקף את עושרה ותפארתה של העיר בימה"ב ובראשית העת החדשה. מגדל הפעמונים, ה"קמפנילה", תוכנן ע"י גי'וטו. בנייתו החלה ב- 1334, ונשלמה רק בשלהי המאה ה- 14, לאחר מות האמן. המגדל מתנשא לגובה של 85 מ', מעוטר בשיש וורוד, ירוק, לבן ושחור. כך גם מעוטרת החזית הניאו-גותית, אשר עוצבה רק במאה ה- 19. 410 מדרגות מובילות אל ראש המגדל ממנו נשקף נופה המרהיב של העיר. ממול החזית ניצב מבנה ה"בטיסטריו", אולם הטבילה של ה"דואומו".
בתוך הקתדראלה אוסף מרשים של יצירות אמנות נדירות.
בית הטבילה – ה"בטיסטריו"
מבנה רומנסקי בעל שמונה צלעות, הניצב על שרידי הבטיסטריו הקדום ביותר בפירנצה. הבית, בו נטבלו רבים מעשירי וידועי העיר, כגון בני משפחת דה מדיצ'י, דנטה אליגיירי ועוד, הוקם כבר במאה ה- 4 לספירה אך עבר שינויים רבים מאז. תקרתו מעוטרת בפסיפס מקסים מן המאה ה- 13 המתאר תמונות מיום הדין האחרון. קירות המבנה מעוטרים בפרסקו המתארים סצינות מן הברית החדשה ומן המקרא.
האוצר העיקרי טמון בשערי הבטיסטריו, ובעיקר בשער המזרחי, הניצב מול חזית הקתדראלה. כאן עיצב גיברטי (ראשית המאה ה- 15) את השער בלוחות ברונזה מרהיבים המתארים אירועים מן המקרא. כיום ניתן לראות במקום רק רפליקות. התבליטים עצמם, אשר כונו ע"י מיכלאנג'לו "שערי גן העדן" מוצגים במוזיאון הדואומו, ממזרח לקתדראלה.
בצילום" תבליט מן השער המתאר את יוסף ואחיו.
מוזיאון הדואומו
מבנה עתיק הניצב במזרח כיכר הדואומו והאוצר בחובו אוסף נדיר של יצירות אמנות אשר בעבר הוצגו בקתדראלה עצמה. במקום ניצבים דגמים הממחישים את תהליכי בניית הקתדראלה ובעיקר את בניית הכיפה המסובכת אותה תכנן ברונלסקי. במקום מוצגים גם פסלים של חלוצי הרנסאנס ואולם היצירה המרגשת מכל המוצגת כאן היא "הפייטה הפלורנטינית", (או "הפייטה עם ניקדימוס"). פסל זה הוא אחד האחרונים שנוצרו ע"י מיכלאנג'לו, והשלמתו (1550) מרמזת על זקנתו של האמן, אכזבתו ועייפותו מן החיים. ישו נראה "נוזל" כמו חיים שאזלו, מידיו של השליח ניקדימוס.
בנוסף, מוצגות כאן לוחות הברונזה המקוריות של "שערי גן העדן" של גיברטי.
פרט ממזרקת נפטון, פיאצה דלה סיניוריה
בלב אחת הכיכרות העתיקות והחשובות ביותר בעיר, פיאצה דלה סיניוריה (כיכר האדונים). ניצבת מזרקת נפטון. המזרקה, שעוצבה ע"י הפסל אמאנאטי ב- 1576מתארת את האל נפטון הניצב בלב המזרקה ומסביבו טריטונים ופסלים נוספים. בחזיתו ניצבים סוסי שיש מרהיבים. נפטון הוצב כאן לרגל סיפוחה של העיר ליבורנו לטריטוריה של דוכסות טוסקנה, והפיכתה לנמל הראשי של פירנצה.
מימין למזרקה המרשימה ניצב ארמון העיר, המכונה "פלאציו ווקיו", ארמון עתיק בן המאה ה- 14 בו נהגו אצילי העיר להתכנס ולדון בעינייניה של פירנצה. מאוחר יותר שימש למגוריו של קוסימו ה- 1 דה מדיצ'י. בחזית הארמון ניצב העתק לפסלו של מיכלאנג'לו – דוד.
הלוג'יה
מבנה בעל מרפסת מקורה בקימורים, בה מוצגים פסלים מרהיבים. המבנה ניצב בצידה הדרומי של פיאצה דלה סיניוריה, והוא שימש בעבר אולם התכנסויות לחשובי העיר. מן המרפסת המקורה נהגו כרוזים להודיע על החלטותיהם של שועי העיר. מכאן נהגו לקיים טקסים אזרחיים, חגיגות ואף לצפות בתהלוכות צבעוניות שחלפו בכיכר העיר. בתקופות מאוחרות יותר היה זה בית המשמשר לחייליו ומאבטחיו של קוזימו ה- 1.
במדרגות הלוגי'ה נוהגים תיירים לפוש מן הסיורים המתישים ברחבי העיר או לקחת כרכרה להמשך התיור. הלוג'יה מכילה פסלים נדירים, בעיקר מתופת הרנסאנס, והמפורסמים שבהם הם "חטיפת הסביניות" ופסל "פרסאוס כורת את ראשה של מדוזה", מאת צ'ליני.
פסל קוזימו ה- 1 לבית מדיצ'י
פסל ברונזה המתאר את הדוכס המפורסם קוזימו ה- 1 לבית דה מדיצ'י, הניצב בלב פיאצה דלה סיניוריה.
קוזימו עלה על כס הדוכסות ב- 1537, אחר התנקשות ורצח קודמו, אלסנדרו דה מדיצ'י. כדוכס צעיר ונחוש הוביל את עירו להישגים בלתי רגילים והפך אותה למרכז גדול של אמנויות. הוא נחשב לבונה האופיצי, משרדי המשפחה, והוא גם נחשב לדוכס אשר ניכס את ליבורנו, עיר הנמל הטוסקנית לדוכסות טוסקנה.
קוזימו הותיר את רישומו קרוב ל- 40 שנה על העיר, החייבת לו את מרבית פארה.
הסמטה של דנטה
אחד מבניה המפורסמים של פירנצה היה דנטה אליגיירי (1265 – 1321), אשר נולד בבית הנמצא בקצה סמטה היורדת דרומה מכיכר הדואומו. הבית כיום משופץ וניתן לביקור ובחזיתו ניצב פסל הראש של דנטה. כנער צעיר נהג דנטה ללכת עם אביו אל הקפלה הקטנה השכונתית הניתנת לביקור (הכניסה נראית בקיר הימני בצילום). מעל הסמטה, על פני חדר הניצב על קשת מקורה (בחזית הצילום)התגוררה ביאטריצ'ה, נערה צעירה אותה אהב דנטה אהבת נפש, אף כי לא שוחח עמה לעולם, למעט ברכות "שלום". לימים נישא לאשה אך ביאטריצ'ה שימשה נושא מרכזי ביצירותיו של הסופר הדגול, ובעיקר ביצירתו "הקומדיה האלוהית", בה היא משמשמת מובילה עיקרית וסמל לאהבת נצח.
דנטה, שהיה מתומכי תנועת ה"גוואלפים הלבנים", נאלץ לנוס מפני אנשי המפלגה השלטת בעיר, "השחורים" ובילה את שארית חייו בערים אחרות כגון וורונה, סיינה ורוונה.
כיום שומרת העיר חסד נעורים לאיש הנחשב למחייה השפה האיטלקית.
גלריה אופיצי
אחד המוזיאונים הגדולים והחשובים ביותר בעולם נמצא בלב העיר פירנצה, בסמוך לפיאצה דלה סיניוריה.
הבית הוקם כארמון משרדים מפואר לבני משפחת דה מדיצ'י ע"י ג'יורג'יו וואזארי ב- 1560. מכאן שלטו בני המשפחה המסועפת על עינייניה של העיר ועל האינטרנס שלהם, המשך השליטה בעיר. במרוצת השנים קושטו מסדרונות ה"אופיצי" (משרדים, באיטלקית) במאות פריטי אמנות ושכיות חמדה אשר נאספו בקפידה ע"י בני המשפחה לדורותיהם. ב- 1737 הורישה אנה מריה לואיזה, הצאצאית האחרונה של המשפחה, את הארמון על יצירותיו לעיר פירנצה.
שיטוט בין המסדרונות ובחדרים מגלה יצירות שלא תסולאנה בפז. מוצגים כאן ענקי הרנסאנס, החל מצ'ימבואה, ג'יוטו, בוטיצ'לי, מאנטנייה, דרך לאונרדו, מיכלאנג'לו, רפאלו ועוד רבים ומעולים. התצוגות מסודרות באורח כרונולוגי המספר את התפתחות אמנות הרנסאנס והבארוק.
פונטה ווקיו
בשנת 1345 הוקם הגשר במתכונתו הנוכחית, גשר אבן יפהפה המגשר על נהר ארנו בנקודה הצרה שלו. הגשר הנוכחי החליף גשרי עץ קודמים שחרבו או עלו באש, ושמו, "הגשר העתיק" מרמז על גילו.
על פני הגשר ישנן עשרות חנויות המציעות פריטי צורפות רבים עשויים זהב, כסף ואבנים טובות.
משהוקם, שימש הגשר כמרכז בתי מלאכה לבורסקאים אשר נהגו לשטוף את העורות ואת דם החיות אל הנהר. צחנת המקום והמחזה הלא נעים הובילו את בני דה מדיצ'י להחלטה על "שינוי הייעוד" של הגשר והם הורו על פינוי הבורסקאים והכנסת הצורפים למקום.
הגשר הוא אחד מסמליה הרבים של העיר, והוא גם מוביל לצידה המזרחי של העיר, אל גני בובולי וארמון פיטי, וכן אל אגף יפהפה של סמטאות ציוריות ובלתי מתויירות.
כנסיית סנטה קרוצ'ה
אחת הכנסיות העתיקות והמיוחדות בעיר, כנסיית סנטה קרוצ'ה (הצלב הקדוש) היא מעין מוזיאון יפהפה בו מוצגות יצירות מרהיבות. הכנסייה ניצבת בצידה המזרחי של כיכר הנושאת את אותו השם, מצפון לנהר ארנו. בתקופה הרומית העתיקה שכן כאן פורום קטן ועתיק שמסביבו ניצבו מבני ציבור ואף מקדש. הכנסיה הוקמה במחצית הראשונה של המאה ה- 14 ואולם חזיתה המפוארת ומגדל הפעמונים שלה נוספו במאה ה- 19. בתוך הכנסייה נמצאים קברים מפורסמים של מיכלאנג'לו, מקיאבלי וגלילאו גליליי. פנים הכנסייה מעוטר במזבחות מפוארים, פרסקו וציורי שמן מרהיבים מימי הרנסאנס.
בחזית הכנסייה ניצב פסלו של דנטה אליגיירי.
פיאצה דלה רפובליקה
כיכר גדולה ורבועה השוכנת במחצית הדרך בין כיכר הדואמו לפיאצה דלה סיניוריה, ומעט מערבה. הכיכר המעוטרת בשורת מבנים ניאוקלאסיים נאים ובשער ניצחון המוביל לצפון העיר, בנוייה על מה שהיה פעם הפורום הראשי של המושבה "פלורנטינייה", אשר הוקמה ע"י חיילים רומאיים משוחררים.
הכיכר עטורה בבתי קפה ומסעדות ובלבה מתקיים שוק תוסס וצבעוני של דוכני מזכרות למיניהם. מן הכיכר מסתעף מבוך מקסים של רחובות צולבים ובהם אין ספור חנויות, דוכנים, מסעדות ובתי קפה. מחלקה הדרום-מזרחי של הכיכר ניתן להגיע למה שנקרא בעבר "שוק הקש", וכיום ניתן למצוא כן בעיקר שוק למוצרי עור. מערבה ממנה משתרע שוק "סן לורנצו" ובו מתחם ענק ומקורה המציע מעדנים ומאכלים.