התרגעות בסלובניה

הבירה הייתה מעולה! קרירותה, הארומה והאלכוהול המשובחים שלה חלחלו למקומות הנכונים בגופי. הארוחה טעמה לי עד מאוד ובמיוחד נהניתי מאווירת השלווה והמנוחה של "אחרי טיול". אישה צעירה ויפה התיישבה בשולחן הסמוך לשולחני אל מול בנה הקטון המלקק גלידה. ילד יפה עיניים ששלח לעברי מבטים ואני, כמו קוף בקרקס או כמו איזה סבא פתטי, עשיתי לו פרצופים ושלחתי לעברו צחוקים מסטולים מן הבירה.

מריבור הינה העיר השנייה בגודלה בסלובניה. 105,000 תושבים חיים ביופי הנהדר הזה, עיר שהיא גם בירה עתיקה של מחוז יין, ומרכז קדום עוד יותר מימי הרומים.
מריבור יושבת בלב האזור המזרחי של סלובניה. העיר התפתחה כצומת דרכים חשוב ואסטרטגי עוד מימי הרומים. בנקודת המפגש בין נהר הדראבה לבין מדרונות הגבעות עטורות הגפנים, על פני עמק פורה במיוחד ועל גבי הדרך הראשית המובילה מערבה לכיוון הים האדריאתי, ביססו הרומאים את אחיזתם בפרובינציה הפנונית שייסדו כאן לפני כ 2,100 שנה (כזכור, הרומים ייסדו שתי פרובינציות גדולות באזור: הפרובינציה הדלמטית, לאורך הים האדריאתי והפרובינציה הפנונית שבמזרח סלובניה). מיקומה, כמו גם פוריות עמקיה ושדותיה ומדרונות הגבעות שופעי הגפן, יצרו כאן עיר משגשגת ומרכז סחר גדול שהלך ופרח בימי הביניים. במאות ה- 14 – 16 הייתה העיר לבירת מחוז ספר הנלחם על חייו בשל איומי הפלישה של ההונגרים ומצודות הוקמו בסביבותיה. גם קהילה יהודית התקיימה כאן, קהילה ממנה לא נותר מאום למעט מבנה בית הכנסת העתיק הנמצא על שפת נהר הדראבה, וכיום הוא משמש כיקב עתיק וכן מרכז מבקרים קטן.

כשראשי סחרחר עלי וכרסי תפוחה קמתי משולחני ופסעתי לקראת נקודת המפגש. כן, כולם כבר פה, מטיילים אוהבים לדייק ומעדיפים להמתין את 10 הדקות האחרונות ליד נקודת המפגש. כולם כבר ישובים בכיסאות בית הקפה, מלקקים גלידה אחרונה, מתפעלים בינם לבין עצמם מיופייה של העיר המפתיעה, חלקם כבר מהרהרים בדרך הביתה.

עלינו ונסענו. הדרך הראשית המהירה בין מריבור לליובליאנה, בירת סלובניה, חולפת על פני עמקים רחבים ופוריים מוקפים בגבעות השפלה. על פני מדרונות הגבעות רואים את הכפרים הציוריים, בראש כל כפר ניצבת כנסייה בעלת צריח מחודד. מדרונות הגבעות מוריקים מגפני יין, ממטעי תפוח ומשדות ענקיים של תירס. העמק המישורי הגדול בליבו עוברת הדרך, עטור במתקנים ענקיים, מעין עמודי הדלייה, לגידול כישות. זהו עמק "הזהב הירוק", מקום בו החקלאים הסלובנים נוהגים לגדל אלפי דונמים של כישות, שעלעליו משמשים בייצור הארומה המעולה של הבירה. הכישות הסלובני איכותי במיוחד ויש לו ביקוש עצום בכל מבשלות הבירה בעולם. הגידול הפך במהרה למקור התעשרות, אפילו בסלובניה של טיטו, אשר בתבונתו ובחזונו השכיל להנהיג חקלאות יזמית עצמית (בניגוד לשיטת ה"קולחוז" הקומוניסטית) ואפשר לתושבי יוגוסלביה לשעבר להתעשר מגידולים חקלאיים. בשנים האחרונות ירד הכישות הסלובני מגדולתו והוא עומד בתחרות קשה מצד הגרמנים.

קצת לפני ההגעה לשדה התעופה, נטלתי את המיקרופון וסיכמתי את הטיול באזני הנוסעים.

סלובניה, יולי 2006. ארץ קטנה ומטריפה, מדינה בת 2 מיליון תושבים וכ- 20,000 קמ"ר. פנינה ירוקה ושלווה בלב אירופה, מדינה עצמאית מזה 16 שנה, אנשיה נעימי הליכות, בתיה וארמנותיה הם כמו אוצרות ארכיטקטוניים המדגימים השפעה מפינות אירופה השונות.
הצבע ירוק הוא הזיכרון החזק ביותר מן הארץ הזאת. ירוק כהה ובהיר, ירוק צהבהב וירוק טורקיז, ירוק בגושים של יערות וחורשים וירוק שמרוח על פני השדות. ירוק מצהיב ומזהיב של חציר התלוי לייבוש על פני מתקני הייבוש הייחודיים כל כך לארץ זו, קוזולץ – Kozolec, הם קוראים לזה, ויש להם מאות מיני עיצובים של "קוזולצים" כאלו.

ביום השני
השכמנו ויצאנו אל כפר הנפחים קרופה, הצצנו במוזיאון וסיירנו לאורך הרחוב הראשי של הכפר הציורי. משם, אל עבר קניון ווינטגאר השוצף, לצעידה נינוחה ומרשימה.
לעת ערב פסענו בניחותא בין סמטאותיה וכיכרותיה של ליובליאנה, ושמענו סיפורים אודות עיר הבירה האהובה של סלובניה.