Jewish_Women_Rounded_Up_in_Budapest

על שואה ועל יהדות הונגריה

כמה שעות לפני הצפירה לזכר קרבנות השואה והגבורה, כמה שעות אחרי הטקסים, הנאומים וכל ההצגות המתבקשות שנערכו אמש ברחבי הארץ, אני יושב ומהרהר

 
על שואה ועל יהדות הונגריה
מאי 2011
 

כמה שעות לפני הצפירה לזכר קרבנות השואה והגבורה, כמה שעות אחרי הטקסים, הנאומים וכל ההצגות המתבקשות שנערכו אמש ברחבי הארץ, אני יושב ומהרהר.

האם אנו בני עם מוקצה מחמת מיאוס? האם השואה הנוראה הטילה בנו מום כיחידים, כאודים מוצלים וכעם? האם בכל פינה נחוש את הרדיפה? והאם לא הפכנו בעצמנו לצדקנים ולרדופים? בראש וראשונה של עצמנו, ובהמשך, של שכנינו? האם יהיה סוף לסאגה המתמשכת הזאת, המתגלגלת כבר קרוב ל 1600 שנה?

ארצה או לא, אני בן לעם היהודי. אני נצר למשפחות שנטבחו בשואת היהודים הנוראה שפקדה את יהודי אירופה במלחמת העולם השנייה על ידי הנאצים, שלוחיהם, אוהדיהם, וכל מי שנהנה מעידודם ומברכת הדרך שלהם.

קצת לפני יום הזיכרון לשואה והגבורה, בעודי לוגם את קפה הבוקר שלי ומעלה זיכרונות מביקורי האחרון באירופה, שוב ושוב צצה השאלה היהודית ומטרידה ללא קץ את הדעת.
budapest (8)
מבט על גשר אליזבט, אחד מ-9 גשרים המחברים בין פסט לבודה, על הדנובה
כבר הרבה שנים אני משוטט בסמטאותיה של אירופה, ברחובותיה, בשדותיה, לאורך נהרותיה. עוקב אחר תרבותה, אחר ההיסטוריה המרתקת שלה ואחר התנהלותה במרוצת השנים. כבר שנים ארוכות שאני נתקל בדמויותיה ושוב ושוב אני מעלה בזיכרוני אירועים ייחודיים, מטרידים ושאינם מרפים.
אני נזכר למשל, בנחיתה הראשונה שלי באחת הערים הגרמניות, לפני כ- 35 שנה. שוטרי הביטחון הקיפו אז את מטוס אל על וליוו את אוטובוס הישראלים העושה את דרכו אל אולם הנוסעים הנכנסים. הם היו כאן כדי לאבטח אותנו שכן ישראלים, כידוע, הם יעד מאובטח ומאוים. בזיכרוני, הם היו שם, בדיוק באותה תלבושת, עם אותו כובע שוטר, עם אותו כלב רועים גרמני, אותו חיתוך דיבור, כאשר בצעו את מעצריהם כקלגסי אס.אס בקרב תושביה היהודים של ברלין, או וורשה, או אמסטרדם או ברטיסלאבה, או פראג, או בודפסט.
הזיכרון קשה, מוביל למחוזות אפלים ונוקבים, ולשאלות קשות עד כמה עלי לשאת את מסע הזיכרון והתוכחה הזה.
budapest (6)
חזית בית הכנסת המפואר של בודפסט. נחנך ב- 1859, בנוי בסגנון מורי, כאן נערכה חגיגת בר המצווה של הרצל. במלה"ע 2 נותר על תילו ושימש כמפקדה של הנאצים

או למשל, את אותה נסיעה ברכבת בין בריסל לקופנהגן, כבר אז לפני שנים ארוכות. עודני נער צעיר, בשנות העשרים לחיי, שותפיי לקרון היו זוג מבוגרים פלמים שהפגינו חביבות קשישה, נעימה לכאורה.

התפתחה בינינו שיחה נעימה אשר נסבה על הא ועל דא. לא הסגרתי את מוצאי ולשאלתי בדבר גורל יהודי פלנדריה (כיום, מחוז בבלגיה) השיבו, "עדיין יש כאן יהודים, לצערנו. היטלר לא הספיק לסיים את מלאכתו". נשמתי נחטפה, לשוני נחנקה בקרבי ולא ייספתי לדבר.

ממש בימים אלו, ערב יום השואה והגבורה 2011, וקצת לאחר שובי ממסע מרתק בדרכי הקיסרים האוסטרו-הונגרים, אני מעלה בזיכרוני את התמונות, את הסיפורים, את מפעלותיה האדירים של יהדות אירופה בימי הביניים ובעת החדשה, ואת המחיר הבלתי נתפס ששלמו בניה, בני האומה היהודית, אחיי, אבותיי, בני משפחתי. בשואת יהודי אירופה.

עברתי בבודפסט הנפלאה, הגדולה, רוויית הארמונות, הקתדראלות, הכיכרות, השווקים. עיר בירה בהווה ובעבר, עיר מעצמה שבימים אלו כמו עושה Come Back בלתי רגיל.

בלב העיר זורם הנהר דנובה. פעם היה הנהר כחול, עם השתקפות השמיים במימיו, מושא ליצירות מוסיקה, שירה וציור. כיום חולפות על פניו ספינות ומעבורות, ספינות מטיילים וצלילי מוסיקה נישאים בכל פינה.

הדנובה האדומה
כ- 500 מטרים דרומית לבניין הפרלמנט ההונגרי המפואר הניצב על הגדה המזרחית של הדנובה, ניצבים דוממים עשרות זוגות נעליים. מונומנט מנחושת קלל של נעליים מגוונות, נעלי ילדים ומבוגרים, נעלי נשים וגברים, נעלי עשירים ונעלי עובדים קשיי יום. המשותף לכולן הוא סמליותן, כאילו היו נעליים שננעלו על ידי יהודים.

בשלהי 1944, בעוד גרמניה הנאצית הולכת ונסוגה, הולכת ומובסת בחזיתות אירופה, השתוללו ברחובות בודפסט קלגסי מפלגת "צלב החץ", מפלגה פשיסטית לאומנית הונגרית שתפסה את השלטון בעידוד הנאצים, ואנשיהם הילכו אימים על יהודי בודפסט. אלפים נרצחו אז ברחובות, אלו ששרדו את המשלוחים למחנות נפלו קורבן למעשי אלימות, השפלה ורצח בכל פינה.

budapest (5)
אנדרטת "נעליים על הדנובה". נחנכה ב- 2005. מעוררת שאלות נוקבות לגבי אשמה ואחריות

קבוצות של יהודים הובלו אז אל גדת הדנובה ונורו, וגוויותיהם צפו, שטו לאורך מימי הדנובה. יש אומרים כי המים האדימו אז מדם.
לעתים, כמעשה חסכון, נקשרו יהודים בידיהם בשלשלות, והעומד ראשון נורה בראשו, נפל למימי הנהר הכחולים, וגרר אחריו עוד עשרות רבות שהיו קשורים אליו ונפלו למים עמו, וטבעו.

1
פנים בית הכנסת המפואר של בודפסט. מכיל כ- 3000 מתפללים, הגדול ביותר באירופה ושייך לזרם הניאולוגי

בית הכנסת בבודפסט נחשב לגדול והמרשים בבתי הכנסת באירופה. חזיתו מפוארת, הוא מכיל מעל 3000 מתפללים ומהווה נקודה רבת עניין לכל תייר בבודפסט. בית הכנסת ניצב בליבו של האזור בו חיו מרבית יהודי בודפסט בימי מלה"ע 2, והכיכר הסמוכה אליו נושאת את שמו של בנימין זאב הרצל, שכן לא רחוק ניצב הבית בו נולד חוזה מדינת היהודים.
36
בית עלמין צנוע בחצר בית הכנסת. בהעדר מקום קבורה, נטמנו נפטרי התקופה בחצר בית הכנסת

ניתן וחשוב לבקר במקום, אם כי ימי הביקור שלי היו במהלך חג הפסחא, וחג הפסח היהודי ולכן היה המתחם סגור, ואולם מן הגדרות ניתן להשקיף אל חצרותיו.
ושם, ממש בלב החצר, בית עלמין קטן בו נטמנו אלו שנפטרו במהלך הימים הנוראים של שלהי מלה"ע 2 ושואת יהודי הונגריה, ולא נמצא להם מקום מחוץ לגטו. כאן גם ניצב מונומנט עץ הערבה הבוכייה שהוקם לזכר נספי יהדות הונגריה.
מעל 600,000 יהודים נתפסו במהלך קצר של חצי שנה ונשלחו אל מותם. אדולף אייכמן כיכב אז, ובגדול. מולו נעשו מאמצים אדירים של אחרים להצלת יהודים, ובהם ראול ולנבג, ישראל קסטנר והצנחנית חנה סנש.
12
צילום אינטרנט:
קבוצת יהודים בני מזל שזכו לתעודות מעבר דיפלומטיות ממש עם הגיעם לטרנספורט.
ראול וולנברג, נציג השגרירות השבדית בבודפסט, פעל בנחישות וללא לאות להצלתם של יהודי בודפסט. מעל 20,000 יהודים ניצלו מפעילותו, במהלכה הנפיק להם תעודות מעבר דיפולמטיות, מסמכים שונים, אישורים וכד'. לעתים הופיע בלב הטרנספורט עצמו, התווכח עם קציני אס.אס ואף איים, והציל עוד ועוד נפשות. נתפס נכלא ע"י אנשי הצבא האדום עם תום המלחמה ומת במאסרו.

יפה בודפסט, מרשימה בכיכרותיה, רחובותיה הישרים המודרניים וחלקיה העתיקים. גשרים נפלאים חוצים את הדנובה, ספינות טיול מהלכות לאורך הנהר וממערב (בודה) נשקפת המצודה וארמון המלך.

הרובע היהודי רחש חיים יהודיים תוססים ערב המלחמה. מעבר לפינה ניצב בית ספר יהודי, בהמשך בית תמחוי, בתי כנסת נוספים ניצבו במרחב הגדול, מועדונים, בית הוצאה לאור, ותרבות יהודית עשירה פרחה בכל פינה. כבר אז היה ברור כי פניה של הונגריה לשיתוף פעולה עם הנאצים. עלייתו של הפשיסט מיקלוש הרטי (בין השנים 1920 – 1944) סימלה את הקו הלאומני העולה, וסיכנה את עתיד הקהילה היהודית הגדולה בהונגריה. ואולם עד לכתו לא אירע דבר ליהודי הונגריה ובאיזה שהוא מקום הייתה תקווה כי ככל שנקף הזמן והמלחמה התקרבה אל סיומה, נראה היה כאילו מישהו פסח על גורלם המר של יהודי בודפסט.

במרץ 1944, עם שינוי בקו הפוליטי ההונגרי פלשו הנאצים לבודפסט וכבשו אותה. הרטי הודח ובמקומו עלו אנשי צלב החץ. מיד אחר כך החלו תהליכי השילוח, ההשמדה והטבח.

כ- 600,000 יהודי הונגריה הושמדו בפרק זמן שאינו עולה על שנה. כ- 50,000 יהודי פראג הושמדו בשואה. יהודי גרמניה ואוסטריה שילמו מחיר כבד. כ- 3 מיליון יהודי פולין הושמדו בשואה, מיליוני יהודים נוספים נכחדו, נטבחו, הושמדו בכל פינה יכלו הנאצים להניח ידיהם על יהודי, או לדרוש את השמדתו.

הטקסים המרשימים שנערכו אמש, המסעות הייחודיים של בני נוער אל המחנות (צעדות החיים), והמלווים בלא מעט התנשאות לאומנית בשם דגל ישראל, הוויכוחים הנוקבים על גורלם העלוב של ניצולי השואה הקשישים אשר זכויותיהם נרמסות ברגל גסה ע"י נבחרי השלטון הדמוקרטי של ישראל, אשמתם של בני הדור השני והשלישי של תושבי גרמניה בפרט ואירופה בכלל, המונומנטים השונים לזכר שואת העם היהודים הפזורים ברחבי העולם כמו היו מתחרים האחד בשני, והביקורת עליהם )ו…הצפירה הנוקבת אשר תישמע בוודאי תוך מספר שעות ברחבי הארץ.
Jewish_Women_Rounded_Up_in_Budapest
צילום אינטרנט:
נשים יהודיות הונגריות מובלות בחוצות בודפסט אל הטרנספורט
אלה ועוד ועוד יהדהדו בתודעתנו שנים רבות לעתיד. זוהי סאגה נוראה שתחילתה ידועה מראש, וסופה אינו ברור. והשאלה הנשאלת. האם יש סוף לסיפור הזה. נראה שלא. נראה כי לנצח נישא את זכר השואה, כי לנצח נראה עצמנו קרבנות.

הלנצח נאכל חרב?