berr (170)

סתיו 2004 – ברלין

בחוסר רצון בולט אני נמשך אחר חבריי לעבר בית עלמין יהודי. מה, השתגעתם? ובכן, הנה אני כאן, בברלין

 
ברלין, סתיו 2004

barlen

אל הבוקר הזה התעוררתי בכעס ובתחושת החמצה. רציתי מאוד להיצמד לתכניתי המקורית ולסייר במקומות המועדפים עלי בברלין, ואולם שותפתי לטיול התעקשה על בית העלמין היהודי בפרנצלאוור-ברג. "מה בית עלמין, איזה בית עלמין", הזדעקתי. "ככה בוודאי לא נספיק לראות את מה שתכננו", קבלתי. אבל היא התעקשה, ורעייתי לחצה, ותמיד למען הסדר הטוב ובשם הוויתור הגדול למען הרעות, נכנעתי לדעת הרוב והזדחלתי אחריהם, נטול חשק אל תחנות הרכבת השונות, כן…גם נתתי להם להוביל אותי, כל כך חסר חשק וכועס הייתי.

הלכתי ונגררתי, עברתי על פני תחנת רכבת מזרח גרמנית נושנה שקירותיה כוסו סיסמאות "גרפיטי", דקות ארוכות חלפו עד שהגענו אל המקום. עצבות מסוימת ואפרוריות ירדו על העיר. פתאום, לאחר שישה ימי סיור מדהים בהם זרחה השמש והקור הגדול והמפתיע של הסתיו הכה ללא רחם (ממש לא היינו ערוכים לגל קור צח ובהיר כזה באירופה), שקעה על הרובע ההוא עננות נמוכה וחמימות בלתי מוסברת השתררה. ירדנו בתחנת ה"טראם" האמורה ופסענו אל עבר בית העלמין היהודי. טורים טורים, מסודרים, ישרים וצולבים נמתחו הרחובות ועצי הדולב והליבנה הנטועים לאורכם הצניחו מאות עלי שלכת זהובים. אלו כיסו את שולי המדרכות והרוח שרקה מעת לעת והניפה גלים של יובש זהוב באוושה מתגלגלת אל עבר הכבישים.

בית העלמין היהודי בוויסנזה אשר ברובע פרנצלאוור-ברג, מזרח ברלין, נוסד ב- 1870, כבית עלמין שלישי עבור הקהילה היהודית הגדלה והולכת בברלין של שלהי המאה ה- 19. הראשון נוסד כבר במאה ה- 14 בשפנדאו, במערב העיר, ופונה בשל הצורך להקים מצודה עיקשת בשטחו. השני הוקם לא הרחק מרחוב אורניינבורג, היכן שהתנהלו החיים היהודים התוססים במאות ה 18-19, והוא חרב על ידי הנאצים.

וזהו בית העלמין השלישי, אשר בדרך לא ברורה שרד ואף כי מצבותיו חוללו מפעם לפעם, הוא ניצב על תילו, משתרע על פני שטח גדול ומצבותיו מזדקרות כמו אצבע מאשימה מבין עצי היער הגדלים שם ובינות לשיחים המטפסים.

בכניסה נזדעק לעברנו שומר האתר, שנראה כמו גוי גמור ונתן לנו כיפות שחורות וגדולות לחבוש אותן הכניסה אל המתחם. כן, הוא השומר, הוא פותח וסוגר את המתחם, הוא מתפרנס גם ממכירת פרחים למבקרים השונים הפוקדים את קברי יקיריהם וגם ממכירת ספרות גרמנית על תולדות האתר

פסענו בלאט אל בין סמטאותיו של בית העלמין ולפתע פתאום הכתה בי התודעה. כאן, בתוך יער המצבות והעצים העבות, חשתי במלוא העצמה את אווירת הקודש והקסם, אווירה של עצב עמוק ושל געגוע עמוק לקהילה הענקית, התרבותית והמתבוללת שהייתה קיימת בברלין ערב מלה"ע 2 .

מהר מאוד מצאתי עצמי נפרד מן הקבוצה הקטנה שלי ופוסע לאיטי לכל עבר.

תמיד כאשר אני חש עצב או געגועים ונתקף בנוסטלגיה בלתי מוסברת אני פורש הצידה. הלכתי לכל עבר לאורך משעוליו של בית העלמין. ריח לח של טחב עלים וירוקת מטפסים עלה באפי. פה ושם שמע ציוץ ציפור רחוקה ורחש עלי שלכת יבשים שנאגרו למרגלות המצבות. גדר אבן חומה וגבוהה עטפה את בית העלמין. גדר אבן אשר לאורכה היו טמונים מאות מעשירי ומחשובי הקהילה היהודית העתיקה של ברלין. קהילה שהייתה גדולה ותוססת, שוחרת תרבות ומתבוללת. משפחות שלמות קבורות כאן.

במקומות רבים רואים אחוזות קבר גדולות ומפוארות, מעוטרות במיטב הפאר והכישרון. על חלק מן המצבות חקוקות מילים בעברית, מתארות את גודלו, ייקרו וחשיבותו של המת. קיסוסיות אדמדמות שולחות קנוקנות המשתרגות על הקברים ומשוות להם נופך ישן, עתיק, טומן סוד נורא.

הנה מצבת הקבר של הגברת המכובדת הילדה לבית שטראוס, אישה טובה ליראת שמיים, שוחרת טוב, רעייה ואם וסבה. בסמוך, קיברו הקטן של קלאוס היידלזאלץ, ילד בן חמש במותו. במרחק פסעו שני אנשים מבוגרים, מציצים במצבות ומסתודדים זה עם זו. האישה, עטופה במעיל שחור ומטפחת תכלת כיסתה את שיערה, התקרבה לאחת המצבות והניחה צרור קטן של פרחים, בן זוגה לחש תפילה.

 

בית העלמין היהודי בוויסנזה נמצא סמוך לרובע הגדול יותר פרנצלאוור-ברג. מדהים עד כמה החיים בברלין אינם מנותקים משום מציאות, בין אם היא עכשווית ובין אם היא עבר.

ערב קודם לכן יצאנו, חבורה של ארבעה מבקרים מישראל אל רחובות הרובע וטיילנו לאורך השדרה, לאורך החנויות שחלקן היו מוארות והצצנו בתפריטי המסעדות. היה קר, אך נוצץ ומואר. רובע פרנצלאוור-ברג, בעבר עיירה גדולה בפני עצמה שסופחה לברלין והפכה לרובע בראשית המאה ה- 20 נחשב כיום לאחד מאזורים הכי In בברלין. בין רחובותיו מסתתרות סדנאות אמנים, יש בו רובע שלם וסגור (שהיה פעם מבשלת שיכר), Kulturbruerei, המשמש כיום למרכז תערוכות, גלריות, מסעדות ובתי קולנוע וכל ברלינאי המחשיב עצמו ימצא עצמו מבלה כאן, לפחות פעם בשבוע.

באור היום מתקיים ברחוב הראשי שוק יד שנייה, ומסתבר כי זהו המצרך הכי מבוקש בברלין. מעיל עור מעולה, קצת משופשף יימכר כאן ב- 10 יורו. חולצות הודיות צבעוניות, מכנסיים משופשפים ומהוהים כובעים מצחיקים, עם ובלי נוצות ושאר מיני בגדים (או שמא נאמר, תחפושות) כל אלו מחליפים ידיים במהרה והאווירה מזמינה המון צחוק ובילוי של צעירים. בערב יתנודדו צעירים שיכורים מבירה לאורך הרחובות, או סתם יהיו מוטלים על הספסל בגן.

לך תחשוב כי מאה מטרים מכאן טמונים שרידי העבר של יהדות ברלין המפוארת.