3

חזרה מהקריבים

בחזרה מביקור מדהים בקובה, פנמה וקוסטה ריקה, ינואר 2011

  
חזרה מהקריבים – 2011
פברואר 2011

יום שלישי בשבוע, 8.2.2011, בחוץ קר, יש סיכוי טוב להמשך הגשם הנוחת עלינו כל השבוע, בתוך הבית פועל המזגן ומייבש לי את השכל…
זה עתה סיימתי אחלה ארוחה הכוללת מרק עוף נפלא שזוגתי הכינה אתמול, מעט אורז וכבדי עוף ביין, שהכנתי ביום א', וגם כוס וחצי של יין אדום מיקבי ארליך שבכרמי יוסף, יין מעולה, אשר מפיג במעט את דכדוכי ומעלה בי זיכרונות, ובעיקר…שולח אותי אפוף עננות מעורפלת אל המקלדת, מן הסתם, דבר שלא עשיתי כבר מספר חודשים.

בזיכרוני צפים ועולים המראות והאירועים מטיולי האחרון לקובה, פנמה וקוסטה ריקה. אכן, טיול מיוחד, יפה, מקיף וגם מחדש.

בקובה, כבר קשה להכיר.
הוואנה נמצאת בעיצומה של מתיחת פנים היסטרית. טיילת המאלקון הארוכה, זאת שאהבתי להלך לאורכה בעיקר בשעות השקיעה היפות, כבר נראית שונה. מרבית הבתים הישנים כבר סוידו, כסות המבנים הישנה מפנה מקומה לצבעי פסטל אחידים, הרחוב עובר אף הוא מהפך, בקיצור – שדרה חדשה ונאה, המזכירה ולו במעט את קודמתה..

20
דמות מקומית בהוואנה
 
אני חש בהבדל זה. לאחרונה ביקרתי בהוואנה לפני כשנה, והשינוי ניכר לעין. תמיד תציצו בין הרחובות, אני ממליץ למטייליי.
כן, אותם רחובות קטנים הצולבים את השדרות הגדולות בהוואנה, הם הם האותנטיים ביותר. כאן תוכלו להבחין בקובה הישנה של שנות ה- 80 וה- 90. קובה מימי "התקופה המיוחדת", זאת ששקעה לתהום כלכלית וחברתית נואשת כתוצאה מהתרסקות המשטר בברה"מ, וכתוצאה מן המצור והחרם האמריקאיים ארוכי השנים.

23
נא לא לצלם, בבקשה

לכאן לא יזדרז להגיע תקציב השיפוץ הגדול. כאן המדרכות שבורות עדיין, כאן המרזבים מעוקמים ונוטפים, כאן הכניסות לבתים גלויות לעין כל, ומבט אל חדרי המדרגות חושף אלתורי דיור, מעקות המרפסות מעוטרים בפיתוחי מתכת נאים ומחלידים וכביסה מתנופפת לעין כל.

בצידי הכבישים המעורערים חונות מכוניות ישנות, בד"כ כאלו העומדות על 3 גלגלים ועל מגבה פרוביזורי (או שלוש אבנים תומכות, מונחות זו על זו). בד"כ מכסה המנוע פתוח, בד"כ מישהו נובר בקרבי המכוניות הישנות הללו. אין ברירה, בקובה של היום לא זורקים דבר, כל חפץ ראוי לשימוש משני, שלישוני, רביעוני ועוד. אין חפצים ברחובות. הכול נלקח.

25
מכונית ישנה בצידי הדרך, מכסה מנוע פתוח

ולצד מתקני המכוניות מתגודדים כל נותני העצות. ילדים ונערים, זקן וטף. פה ושם חולפת אישה בדרכה אל ביתה, נושאת דבר מאכל מסוים, אותו נטלה ב"בודגה" הסמוכה (חנות לממכר מוצרי יסוד, בתלושי הקצבה ממשלתיים המחולקים לכל אזרח בקובה).

כהרגלי, גם הפעם לקחתי את מטייליי לכפר קטון שבתיו מטים לנפול, והשוכן על שפת הים הקריבי, בסמוך לעיר טרינידאד. בכל הזדמנות אני מנסה לעצור שמה. יש לי סנטימנטים למקום, כנראה. את שם הכפר אינני יודע, הנהג והמדריך המקומיים אף פעם לא ששים לעצור כאן, ייתכן כי אף אסור להם. אבל אני עומד על שלי, ומוריד את החבר'ה לסיבוב קצר. לבתים, הנראים צנועים, יש קסם מיוחד להם. נשענים על צלע של מדרון סלעי עטור קוצים, ללא כל דרך ראויה למעבר רכב, הם מתחגרים מסביב למפרץ קטן הנושק אל הים. בארץ כבר מזמן היו עושים כאן פרויקט תיירותי. כן, גם כאן הוקם בסמוך כפר נופש קטן. הסימנים והשינויים מגיעים עד הלום. הנה המאפייה של הכפר, והנה ה"בודגה", ובעיקר, בית הספר המקומי. אני שואל בעדינות את המורה האחראית אם זה אפשר לבקר את התלמידים. כן היא עונה. ואנו נכנסים פנימה. המטיילים לא מאמינים. בס"ה בקתה קטנה ועלובה, בד"כ מקורה בכפות תמרים, ובכיתה 2 – 3 חדרים. חדר המורים ושני חדרי לימוד קטנים. בהם מסתופפים יחדיו כ- 25 תלמידים. חלקם גדולים וחלקם קטנים יותר. הם יושבים יחדיו ולומדים. התלמידים לבושים בתלבושת אחידה.

16
הוואנה – בתור לחנות מצרכי יסוד

 
מטיילי מעניקים לילדים מתנות אותן הביאו מן הבית מבעוד מועד. פנקסים, צבעים, עפרונות ומחקים, צעצועים קטנים ושאר מתנות.
אני מפציר באנשי הקבוצה לתת את המתנות רק למורה, היא כבר תחלק באופן שוויוני. סוג של שיתוף, אחרת יהיה כאן הרבה בכי ומרמור, וזאת אחת הסיבות מדוע המשטר מעדיף כי לא נבקר במקומות כאלו.

בקובה ביקרתי במספר מקומות חדשים גם עבורי
בעיקר בקיבוץ הקובני "לאס-טראסאס" שברכס הרי רוסאריו.
בעבר, מספר משפחות אשר חיו באזור בעבר, ועיבדו את אדמתם איש איש לאדמתו. בראשית שנות ה- 70, אוחדו לכלל קהילה ייחודית.
אורח חייהם שונה מקהילות אחרות בקובה. יש כאן מזכירות, יש כאן שיתוף מלא, סוג של קיבוץ.

איש מקסים בשם אמיליו קיבל את פנינו בסבר פנים מאירות, בקוקטייל קובני ובמוסיקת סלסה מקפיצה, שלצליליה רקדו כמה מתושבי היישוב.

קבלת הפנים הידידותית השרתה מצב רוח נפלא על אנשי הקבוצה. כמו ביקור בגן עדן קטן, מוקף הרים וגאיות, יערות ואגם נפלא ונהר גדול ומה לא.
הסיור שערכנו עמו ביישוב המעניין בו הוא מתגורר היה מפתיע. אכן, בנייה אחידה, כמו בקיבוץ, מבני ציבור כגון מועדון לחבר, גן ילדים, מרפאה ועוד, נופים מהממים, אגם מים מלאכותי המתאים לשיט ולשחייה, ובכלל, סגנון חיים חדש ומפתיע ולא מוכר לי בקובה.

התכבדנו בקפה קובני מעולה מעשה ידי המקומיים, והמשכנו בסיור לנהר סאן חוסה, שם סעדנו ארוחת צהריים לצלילי שכשוך מפלי מים קטנים הגולשים בנהר.


פנמה היא ארץ התעלה, החוצה את מרכז אמריקה לאורך 77 ק"מ, בין האוקיינוס האטלנטי והאוקיינוס השקט.

רצועת הארץ הצרה עליה שוכנת פנמה משתרעת ע"פ 78,000 קמ"ר. נופיה, נהרותיה, מפליה והריה הם מן המקסימים באמריקה התיכונה.

פנמה היא ארץ מפתיעה מן הסתם, אשר רק בראשית המאה ידעה עצמאות משלטון קולומביה, ורק ב- 1999 קיבלה לידיה את זכויות תפעולה המלא של התעלה, שהיא אוצר בלום בפני עצמו, מקור בלתי אכזב של כספים אדירים הזורמים לקופת הממשלה. בנסיעה לאורך פנמה סיטי ניתן להתרשם מן ההשקעות האדירות בעיר עצמה, בירת פנמה, ובעיקר מצמיחת הפרויקטים הנדל"ניים שבה. גורדי שחקים, מרכזי עסקים, בתי מלון מפוארים, מרכזי דיור יוקרתיים, מרינות ליאכטות ועוד.

22
תעלת פנמה, הצד הדרומי, סכר מיראפלורס המחבר עם האוקיינוס הפסיפי

 


לא מכבר סיימנו ביקור בחוויית התעלה האדירה הזאת.
אכן מפעל ראוי לשמו, הפועל כאן מאז 1914, עת נחנך ע"י האמריקאים. סדרה של סכרי ענק מובילים ספינות וסירות לאורך התעלה מאגן לאגן, מתגברים על הפרשי הגובה של פרופיל התעלה ומשנעים עשרות ספינות מדי יום ביומו. מרבית הכנסתה של פנמה היא מן התעלה.

אנו נעים על הכביש הפאן אמריקאי, זה המוביל מפנמה, צפונה לקוסטה ריקה, לניקרגואה, לשאר ארצות אמריקה התיכונה, ומהן לארה"ב ולקנדה. הכביש עמוס לעייפה, ובקרבת מרכז העיר הוא נהיה פקוק.

בפנמה סיטי, עיר הבירה, חיים כ- 1.5 מיליון תושבים, שהם כשליש מאוכלוסייתה של פנמה בכלל.
בהמולת הכביש נראות מכוניות פאר לצד אוטובוסים מקרטעים וצבעוניים, שוטר שורק במשרוקיתו ומכוון את התנועה, שלטי פרסומת אדירי מימדים המציעים את כל הטוב שבעולם הגלובאלי, המיוצג כאן בגדול. קוקה קולה, מקדונלנד'ס, רשתות מזון מהיר, תעשיות שונות, פרסומות למכוניות מהירות ועוד.


המרכז הקולוניאלי העתיק של פנמה סיטי (סאן פליפה) קיבל את פנינו בגשם זלעפות, אף כי העונה נחשבת ליבשה בתקופה זאת. הכיכרות נאות, כמה מן הבתים עוברים שיפוץ מאסיבי ממש בימים אלו, חלקם מן הסתם יהפכו לבתי מלון מרכזיים. אכן, ניתן להתרשם ממתיחת הפנים שעובר הגרעין העתיק. פנמה, פניה אל התיירות, ובתוך כעשור תהייה ככל הנראה אלטרנטיבה ברת תחרות לארצות נוספות במרכז אמריקה.

בשיטוט על פני סמטאות העיר, המרוקנות מאדם בשל המבול הניתך עליהן, אנו חולפים על פני מבנים נושנים, מרפסות מטות לנפול, חנויות נעולות ופה ושם גלריות של עבודות יד, בעיקר כאלו המציגות דברי רקמה ייחודיים של בנות שבט הקונה. בפנמה שרדו כמה קבוצות אתניות, ובהן השבט האינדיאני "קונה". מעשי הרקמה שלהן עדינים, צבעוניים ונאיבים, ואולם אם תרצה לצלם את בת השבט, שומה עליך להוסיף כך וכך למחיר הרקמה שזה עתה רכשת.

74
רקמה מעשי ידי נשות שבט ה"קונה"

המסלול הרגלי במרכז העיר סובב לאורך חופי מפרץ פנמה. המים גואשים שכן סערת הגשם ניכרת גם בגלי הים, ומנגד ניבט קו הרקיע החדש והמודרני של העיר המתעוררת.

 
77
מבט אל קו הרקיע הנבנה והולך שך פנמה סיטי

המראות מרגשים.
ברקע השמיים המעוננים והשחורים בולטים גורדי השחקים במן משחק של קומפוזיציה בלתי הגיונית. פה ושם מבליחה קרן שמש מסתורית, השד יודע כיצד חדרה מבעד לחשרת העננות הכבדה, לפתע גם קשת צבעונית מפציעה בענן. מטיילי הקבוצה שלי ספונים במטריותיהם, האמיצים והנלהבים שבהם שולפים מצלמה ומנציחים את המראות החד פעמיים הללו. מדריך מקומי חביב להפליא בשם לניס גורר אותנו מסמטא לסמטא, ואנו נרטבים עד לשד עצמותינו. לו אני במקומו, הייתי עוצר את החבורה הרטובה הזאת באיזה גלריה, מניח לגשם לחלוף ולאנשים, להתאושש, אך הוא נמצא הרחק ממני, קדימה, דבק מתכנית הסיור.
איך שהוא חצינו את הסמבטיון הזה, רטובים עד לשד עצמותינו, ו…הנה אני מבצע שינוי זריז של תכנית הטיול. במקום להמשיך לרובע המסעדות אנו חותכים ישירות למלון. להתארגן על חדרים, להחליף לבגדים יבשים ולהרהר במה שעבר עלינו עד כה במהלך הטיול.

37
עצלן תלוי על העץ, מתגרד לנגד עינינו – קוסטה ריקה

וגם קוסטה ריקה הפתיעה אותי במראות חדשים ובלתי מוכרים.

חווינו ספארי נפלא לאורך נהר רקולס, נהר שורץ תנינים החוצה את החוף המערבי של קוסטה ריקה ונשפך אל האוקיינוס הפסיפי. שייט מענג בסירה לאורך חופי הנהר מגלה עשרות בעלי כנף צבעוניים, עופות דורסים, עופות מים, סתם עופות ועוד בעלי חיים. איגואנות וקופים לא ממש זכינו לראות, מהם כבר שבענו בטורטוגרו שלחוף הקריבי, ומן הסתם נפגוש בשפע במנואל אנטוניו, לשם פנינו מועדות. היפה בחוויה היה אקט האכלת התנינים ע"י הסקיפר, נוהג הסירה. איך שהיה מזהה תנין ענק במרחק היה מתחיל לגרות אותו ואת תאבונו באמצעות נתחי עוף. התנין הרעב היה מתקרב ומניף עצמו אל על כדי לתפוס את טרפו, ואנו…צילמנו נרגשים ומרוצים.

29
תנין רעב מסתער על פיתוי – ספארי תנינים

גם השייט הסימפטי לאורך מפרצי מנואל אנטוניו היה מענג וגילה לנו, לצד בעלי כנף גם לווייתנים גדלים אשר בעונה זאת של השנה נוהרים אל המפרץ החמים הזה כדי ללדת את וולדותיהם ולאלפם למצוא טרף.

38
איגואנה סקרנית ורעבה

קובה – טעונה במורשת גיבורים ומהפכנים, במורשת של עבדים שיובאו לכאן, במוסיקה מקפיצה, בסיפורי היסטוריה מרגשים, בארכיטקטורה ייחודית ובעיקר, בקסם של אנשים.

פנמה – ארץ מפתיעה שמן הסתם עוד תפתיע. מדינה שקיבלה עצמאותה רק לפני מאה שנים, וכבר דוהרת לקראת כתר ארצות אמריקה התיכונה.

קוסטה ריקה – ארץ החיים הטהורים.
כאן, רשות הדיבור מוענקת לטבע הצרוף. להרי הגעש הטמירים והפעילים, ליערות הגשם והערפילים, המסתוריים והעבותים, לבעלי הכנף המקננים כאן בשפע, לזוחלים, ליונקים (קופים, עצלנים, חוטמנים, דביבונים ועוד), לטורפים (יגואר), לחיים מתחת ומעל המים. רשות הדיבור לחופים המקסימים, לדרכי הסחר הישנות, אשר בעבר עמסו את מובילי הקפה לדורותיהם.
כאן ניתנת רשות הדיבור לנופים עוצרי נשימה, ובעיקר, לאהבת הטבע והפשטות הגלומות בתושביה.