10413314_10152571560061310_2492309095018476381_n

חלון לאוסלו

העיר המפתיעה, בירת נורבגיה, מרץ 2015

לראשונה ביקרתי באוסלו בראשית המילניום. כבר אז שידרה העיר נוכחות שונה וייחודית, עיר בירה גאה של עם גאה אשר אנשיו עברו רבות במהלך ההיסטוריה. הרחוב הראשי של העיר, רחוב קארל יוהאן, היה צבעוני ותוסס. גנים נאים כיסו את חלקו המרכזי של הרחוב, מעוטרי ספסלים ועשירים באווירה נינוחה שהזמינה את תושבי העיר, המורגלים במזג אוויר קר, להתיישב ופניהם אל החמה. ששים לקלוט אנרגיה וחום ואור, אולי כדי להקרין את האנרגיות האלה אחר כך. פסלי העיר, בתיה וסמטאותיה צפנו מסתורין יוצא דופן של עיר אחרת, עיר שנוסדה כבר לפני 1000 שנה וצלחה את נחשולי ההיסטוריה ואת פגעי זמן, ושבה ונבנתה מחדש.

מאז אני ממשיך ופוקד את אוסלו חדשות לבקרים, ובדרך כלל לקראת סיומו של טיול. טיול ארוך ומקסים הממחיש את עצמת הבריאה ברחבי נורבגיה, ארץ ההרים, הקרחונים והפיורדים, ארץ המיתוסים והסקי והטרולים, ארץ דרכי הצפון (נור – צפון, בג – דרך)

נורבגיה משתרעת ע"פ שטח של 325,000 קמ"ר וחיים בה כ- 4.5 מיליון תושבים. כ- 630,000 מהם חיים באוסלו הבירה ובס"ה, כמיליון וחצי חיים באגד הערים שמסביב לאוסלו.

10419379_10152571559406310_1402334036783940601_n

חלון לאוסלו

משק כנפי ההיסטוריה ניכר במהלך הטיול ברחובות העיר או לשפת הים. אוסלו נוסדה לפני כ- 1000 שנה על ידי המלך הוויקינגי הראלד הראדראייה, על גדות פיורד הקרוי אוסלו אף הוא. פרוש שמה מרמז על חשיבותה הדתית הפגאנית, "מושב האלים", ואכן, אנשי אוסלו יודעים להצביע על ההר בו נהגו האלים הנורדיים להתכנס ולדון בענייני דיומא ועניני ד'קודשא.

כעיר קטנה ומרכזית בנורבגיה של אז, אשר הייתה אוסף של נסיכויות וויקינגיות, החלה לצבור תאוצה וחשיבות והייתה למרכז סחר גדול ומשמעותי, שני בחשיבותו רק לברגן המערבית יותר, אשר הייתה אחת מערי "ברית האנזה" ההיסטורית.

בשנת 1624, לאחר שריפות ששבו ופקדו את העיר, החליט כריסטיאן הרביעי מלך דנמרק (ונורבגיה) לבנות מחדש את העיר במיקום שונה, מול המפרץ, בסמוך למצודת אקרש'וס, והעניק לה את השם כריסטיאניה.

המלך הדני-נורבגי, גאה ומוכשר, סייר במורד העיר, בואכה גדות הפיורד ובאצבעו העטויה כפפה ארוכה הצביע בהחלטיות על המקום. "כאן תוקם העיר", שב והכריז, ציווה וכך עשו.

מאז ועד היום ידעה אוסלו (כריסטיאניה) תהפוכות רבות אך גם צמחה והתרחבה, וכיום העיר משתרעת על שטח של כ- 500 קמ"ר שרובו גנים, פארקים, אגמים ושטחים פתוחים אחרים.

אוסלו המודרנית משלבת הנאות אורבניות לרוב. החל מפיתוח מסיבי של גדות הפיורד, דרך גנים מעוצבים הנוספים לה, עבור במבני ציבור מהודרים שצצו בה במהלך המאה ה- 19, תקופת הלאומיות הגואה בנורבגיה, וכלה במוזיאונים מרשימים, מסעדות ובתי קפה לרוב.

ביקור באוסלו מצריך לפחות שלושה ימים לדעתי, ואולי אף יותר. כחממת תרבות נוצצת, מציעה העיר שפע של אטרקציות.

את הסיור בעיר כדאי להתחיל בתחנת הרכבת, הנמצאת בחלק המזרחי של מרכז העיר. מכאן אפשר להצטייד במפות ולהתחיל לנדוד לאורך הרחוב הראשי, קארל יוהאן.

הרחוב עצמו אורכו כ- 2 ק"מ בלבד, ובו רבים מאתריה הממלכתיים של העיר. כאן נפגוש את קתדראלת העיר "דומנצ'ירקה", המעוצבת באורח צנוע, ומשמשת עד היום כמקום בו מוכתרים מלכי נורבגיה. בחזיתה כיכר קטנה ובה רוכלים המציעים פרחים, כי אין כמו פרח לשמח אדם, והנורבגים אנשי שמחה הם. בלב הכיכר מיתמר פסלו של המלך כריסטיאן הרביעי, מלך דנמרק-נורבגיה המצביע על מיקומה החדש של העיר.

שקופית293

כאן תקום עיר. פסלו של כריסטיאן הרביעי מול הקתדראלה

עד לשלהי המאה ה-19 הייתה כריסטיאניה עיר קטנה בת 100,000 איש. בתקופה זו התפתחה לעיר נמל לסחר חופשי, נוספה לה רשת טלגרף והחלה בניית מסילת ברזל מסועפת לרחבי נורבגיה. בשנת 1850 הייתה כריסטיאניה לעיר המאוכלסת והצפופה ביותר בנורבגיה. אז גם נבנו בה מרבית מתחמי הציבור הניאו-קלסיים המוכרים לנו כעת, ובהם ארמון המלוכה, הפרלמנט והתאטרון הלאומי.

שקופית302

הצצה אל קארל יוהאן גטה – הרחוב הראשי באוסלו

המשך סיורנו מערבה, לכיוון ארמון המלוכה, מזמן בתי מלון, מסעדות וחנויות מותגים מודרניות. חיש קל מגיעים אל מבנה העשוי לבנים צהבהבות. זה בניין הפרלמנט, ה"סטורטיגייט", מבנה מרשים שנחנך ב- 1866, עם התעצמות הלאומיות הנורבגית. באותן שנים הייתה נורבגיה חלק משבדיה, והמלך השבדי קארל יוהאן (בכלל צרפתי לשעבר) עורר ציפיות רבות בקרב הנורבגים ואף העניק זכויות לא מעטות, כגון הקמת פרלמנט אוטונומי למחצה. באותן שנים הוקם גם בניין התיאטרון הלאומי אשר ניצב מעט הלאה, משמאל לרחוב. המחזאות הנורבגית קנתה שם בעולם התיאטרון העולמי והצמיחה כמה מגדולי המחזאים בעולם. פסליהם המרשימים, כגון פסלו של הנריק יוהאן איבסן (1828 – 1906), ניצבים בחזית התיאטרון. איבסן היה מאבות הדרמה הריאליסטית המודרנית, ומחזותיו קראו תיגר על ההתנהלות הוויקטוריאנית הנוקשה שהייתה מקובלת באותן שנים. איבסן הביא לכלל ביטוי במחזותיו את העצמת האדם, רגשותיו ולבטיו מול החברה הנוקשה בעת ההיא.

כדאי להתענג על יצירתו המפורסמת ביותר של איבסן, "פרגינט", המלווה במוסיקה השמימית ופורצת הדרך של אדווארד גריג. מן הסתם, המחזה המוסיקלי מועלה כמעט מידי ערב באולמות התאטרון.

שקופית307

התיאטרון הלאומי באוסלו

הבה ונמשיך להלך לאורך הרחוב מערבה, ונגיע חיש קל אל ארמון המלוכה. הארמון, שנחנך ב- 1848, הוא מושב משפחת המלוכה הנורבגית. נורבגיה זכתה לעצמאותה משבדיה ב- 1905, ומאז מתנהלת כמונרכיה חוקתית ולמלך יש תפקידים ייצוגיים בלבד. למרות זאת מעריכים הנורבגים את מלכם ומוקירים אותו. הארמון מהווה גם מוזיאון בו ניתן לבקר וליהנות משפע מוצגים ופריטים היסטוריים וכן פריטי ריהוט מגוונים. בחזית הארמון ניצב פסלו של המלך קארל יוהאן (קארל ה- 14). המלך החל דרכו כגנראל צרפתי בצבא נפוליאון, ושמו ז'אן בטיסט ברנדוט, איש גבה קומה אשר גרם לנפוליאון לא מעט רגשי נחיתות ולבסוף סולק מהצבא הצרפתי. ב- 1810 התבשר ע"י החצר השבדית כי נבחר להיות יורשו של המלך קארל ה- 13, חשוך הצאצאים, ומיד קפץ על המציאה והשאר היסטוריה. קארל ה- 14 הבין ללבם של הנורבגים, נתיניו בעת ההיא, וברוח "אביב העמים" שזרח ברחבי אירופה, נקט בדרכים ליברליות ובקידום הלאומיות הנורבגית.

שקופית329

ארמון המלוכה ופסלו של קארל יוהאן, המלך השבדי-נורבגי

בשנת 1925, לאחר עצמאותה בת 20 השנה של נורבגיה, שונה השם של העיר חזרה לשם המקורי – אוסלו. בימי מלה"ע 2 הייתה העיר למוקד שלטון בובות המשתף פעולה עם הנאצים ובראשו ווידקון קוויזלינג. ממשלתו עוררה תנועת התנגדות המונית בקרב הנורבגים, שרבים מהם ענדו את סמל המהדק על דש בגדם. המהדק סימל את האחדות בעם נגד הנאצים. עם סיום המלחמה נתפס קוויזלינג והוצא להורג כבוגד.

אתנחתא נוספת ומכאן כדאי לחזור מעט אחורה וצפונה ולנוח בגני האוניברסיטה של אוסלו. נחתם? טעמתם משהו  לצהריים? הבה ונחזור, והפעם לכיוון הפיורד של אוסלו.

המבנה המזדקר ביותר בשיאו של הפיורד הוא בניין העירייה של אוסלו. בניין זה נחנך ב- 1952 ונחשב לייחודי, שונה ופורץ דרך באדריכלות הנהוגה עד כה. יש שראו בו מכוער ואיננו שייך לנוף העירוני ויש הרואים בו עד היום כלפיד ההולך לפני המחנה. הבניין האדמדם, בעל שני המגדלים ניבט בעיקר מהרחבה הגדולה שלפי הפיורד והרציפים.

שקופית109

בית העירייה, מבט מ"אקר בריגה"

כדאי מאוד לבקר בניין העירייה, והכניסה אליו איננה כרוכה בתשלום. הכניסה היא מהצד המזרחי, והיא מעוטרת בשלל תבליטים ופסלים המתארים את פנתאון האלים הנורדי. נוכל לפגוש כאן את דמויותיהם של תור, אל הרעם, של אודין, מלך האלים, של פראיה ושאר אלים ואף לעיין בשלטים המתארים כל דמות ומעלליה. מיד לאחר כניסתנו נתרשם מאולם אדיר ממדים המעוטר בשלל ציורים אשר צוירו על ידי ציירים נורבגים ובהם אדווארד מונק. ציורים אלו מתארים את המסורת הנורבגית, את ההיסטוריה וכן אנקדוטות שונות בתולדות העיר. באולם זה מתקיים טקס חלוקת פרס נובל לשלום. כן, הסכם אוסלו..

אפשר לסייר במסדרונות הבניין, בחדרים השונים ולהתרשם משלל ציורים כמו ציורי המלך והמלכה ודמויות חשובות אחרות.

ואם כבר אנו כאן, אין להחמיץ סיור לאורך ה"אקר-בריגה" הסמוך. מה שהיה בעבר מזח מטונף ומצחין לאורך נמל הפיורד, קיבל מתיחת פנים הגונה והיה למרכז תרבותי ומסחרי תוסס שאין שני לו בנורבגיה. לאורך הרציף הוקמו מבנים מודרניים, חניות ומסעדות, מרכזי קניות ומזחים קטנים אליהם קשורות יאכטות נאות. בימי הקיץ מתכסים פני הטיילת בהמוני מטיילים הלוקחים חלק במשתאות ובערבי ריקודים מאורגנים.

בניית ה"אקר-בריגה" הינה חלק מפרויקט ארוך שנים במהלכו מבקשים הנורבגים להחיות את גדות הפיורד של אוסלו ביצירות ארכיטקטוניות מרשימות.

שקופית132

 מבט אל רובע טיובהולמן, המשכו של ה"אקר-בריגה"

המשכו הטבעי של האקר בריגה הוא רובע "טיובהולמן". זהו רובע חדיש לחלוטין שנחנך בשנים האחרונות וכולו שיר הלל ליצירות ארכיטקטוניות. מבני מגורים לצד מבני משרדים, אולמות תצוגה ומוזיאונים, בשילוב גשרים ופסלים מודרניים.

ואם בעיצוב גדות הפיורד עסקינן, אין להתעלם מבית האופרה החדש, שהוקם אף הוא על שפת הפיורד. מדובר ביהלום בלתי רגיל שעיצובו זכה לפרסים רבים בתחרויות בינלאומיות. במשך כ- 10 שנים נמשכה בניית הבניין, שנחנך ב- 2008, וכיום הוא בולט בנוף הפיורד, משקיף אל הסביבה החדשה והנאה הנבנית והולכת, ומאפשר הצצה מחוץ ופנימה. ניתן לרכוש כרטיס לסיור בתוך המבנה, בכל יום החל משעה 10:00, ושכיות חמדה נוספות נגלות בתוכו. לטעמי, האטרקציה העיקרית היא טיפוס על בית האופרה מבחוץ, על פני הצלעות האלכסוניות של הבניין. מכל נקודה ניבט נוף שונה וכן ניכר עיצובו האצילי של בית האופרה. בהחלט גאווה לנורבגים. והיד עוד נטויה.

שקופית237

בית האופרה החדש. נחנך ב- 2008

מוזיאון אדווארד מונק (1864 – 1944), מציג אוסף מרשים מיצירותיו של הצייר הנורבגי המיוסר, שנחשב לאחד ממבשרי האקספרסיוניזם הסקנדינבי. בשנת 1963 חנכה עיריית אוסלו את המוזיאון, אותו הקימה לזכרו של הצייר, אשר הוריש את עבודותיו לעיר. בזמנים מסוימים ניתן לצפות בעבודתו המפורסמת ביותר, "הצעקה", הנודדת בין המוזיאונים השונים בנורבגיה. כילד שחווה אירועי שכול, אבדן ומוות, נותן מונק ביטוי בציוריו לסערות הנפש שלו, למיניותו, ולחיפוש תקווה בחיים סוערים בהם היחיד אובד מול אטימות החברה הסובבת אותו. לדבריו, את ציורו "הצעקה" צייר בעקבות חלום מסויט שחלם, בו שמע זעקה מבעיתה. משהפנה ראשו ראה גשר ובו הולכים ושבים הממשיכים לנוע כאילו דבר לא אירע.

אחת מגולות הכותרת של הביקור באוסלו הוא טיול בפארק פרוגנר, בו נמצאים קרוב ל- 200 פסלי אנוש של הפסל הנורבגי גוסטב וויגלאנד, שאת עיקר חייו בילה באוסלו. הפסלים, כולם תרומת האמן לעיר מייצגים השפעה מגוונת של פיסול יווני ומצרי קדום, מתארים את מעגלי החיים של האדם. מלידה, ילדות, נעורים ואהבה, התבגרות ואכזבה, דרך זקנה ומוראותיה. הטיול בפארק נינוח וחולף על פני מדשאות ואגמים מלאכותיים. מרבית הפסלים ניצבים לאורך השדרה המרכזית בפארק, ומובילים אל מזרקה מרכזית גדולה, ובהמשכה, אל אובליסק אדיר ממדים הניבט אל הפארק. כדאי לייחד זמן והרהור מול כל פסל.

שקופית40

פארק פרוגנר, גן הפסלים של וויגלאנד

כמקום ממנו יצאו כמה מסקרני העולם, כמו וויקינגים וחוקרי קטבים למיניהם, באוסלו נמצא ריכוז משמעותי של מוזיאונים העוסקים בכך. מעניין במיוחד הוא המוזיאון קון-טיקי הנושא את שמה של רפסודה. המוזיאון מתאר את חייו ומאמציו של ת'ור היירדל לבחון את התיאוריות שלו בדבר יכולת לחצות ימים ולהגיע למקומות רחוקים באמצעים פרימיטיביים.  כך למשל בנה את הרפסודה קון-טיקי, עמה חצה (ביחד עם צוות עוזרים) בשנת 1947 את האוקיינוס השקט מפרו לפולינזיה. כל זאת, בניסיון להוכיח כי המסע ניתן היה לביצוע בתקופות קדומות, ובכך לחזק את ההשערה כי איי פולינזיה יושבו במקור על ידי מהגרים מאמריקה הדרומית. הרפסודה "קון-טיקי" ורפסודות אחרות מוצגות במוזיאון המסקרן הזה.

שקופית77

הרפסודה "קון-טיקי

אין להחמיץ את הביקור באותו אזור, במוזיאון הספינות הוויקינגיות. הוויקינגים, שמוצאם מסקנדינביה, היו התופעה המאיימת ביותר באירופה בימי הביניים, כשחבורות שייטים וויקינגים פושטות על חופי אירופה, נהרותיה ויישוביה, בוזזים ושודדים, רוצחים וחוטפים נערות ונערים לממכר לעבדות, ובעיקר, מביאים רוח ותרבות שונה לאירופה. בהמשך, הקימו הוויקינגים כמה ערים ובהדרגה נטמעו בתרבות האירופאית ואמצו את הנצרות כדתם. במוזיאון הספינות ניתן לראות ספינות שלמות, סירות וחפצי יום יום שעמדו לרשות הוויקינגים. כמה מן הספינות נמצאו בחפירות ארכיאולוגיות שכן מנהיגי הוויקינגים נקברו במותם ביחד עם רכושם, ובו ספינתם וחפצים אחרים.   

אם כן אוסלו היא עיר ללא הפסקה. פנינה יקרה ומרשימה בלב סקנדינביה, עיר מרתקת ונעימה מאין כמותה. אפשר להתחיל בה טיול ברחבי נורבגיה או לסיים טיול. אפשר להפליג ממנה לקופנהאגן, בירת דנמרק ואפשר גם לנסוע ברכב אל סטוקהולם, מרחק כ- 6 שעות נסיעה.

הידד לאוסלו (עוזי טאובר, מרץ 2015)